מדברים יחסים – דניאלה דבח כהן

שתפו
Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on telegram
Share on whatsapp

דניאלה דבח כהן

זוגיות

דירוג

כשיוסי שלי אומר "דפקתי את המערכת" זה ברור לו שבזכות הזוגיות שלנו הוא שורד את הסרטן כמו אריה

זה היה הבוקר הזה שיש לך מלא תכניות, ומשהו בתוכך אומר לך 'תעצרי, תנשמי, את ברגעים האחרונים של גן עדן, הפצצה עומדת לדפוק לך בדלת'.

צלצול הטלפון  לא איחר לבוא. מצדו השני של הקו היתה ד"ר פטצ'נקו, שהזמינה אותנו בדחיפות למרפאה. אני זוכרת את הבוקר הזה. התבוננתי בו, וידעתי שאני בנקודת מפנה בחיי, אבל האמת, לא ידעתי עד כמה.

בדרכנו לד"ר פטצ'נקו יוסי אומר 'אין לי סבלנות לחכות בתור במרפאה, תמיד יש שם מיליון אנשים'. במילותיו ניסה להפיג את השתיקה שברכב, ואפילו ניגון הרדיו הציק לי באותו בוקר. הגענו, ומיד נכנסנו לחדר. עקפנו את כל התור, רק היה חסר השטיח האדום.

ד"ר פטצ'נקו יושבת קצת קפואה, מציגה לנו את בדיקות הדם של יוסי, שהיו כמו מפת דרכים לגיהנום. "תפקודי הכבד בשמיים. תיגשו ישר למיון בית החולים, אני מעדכנת אותם שאתם באים. חייבים לבדוק את הסיבה, ובדחיפות". לא רציתי לקום מהכיסא. הוא עדיין שייך לחיים הטובים שלי. אני מבינה שהשיחה הזו היא הנקודה שגזרה את חיינו ללפני ואחרי. קופצת לי מחשבה על העוף בתנור שהכנתי בבוקר, שאריות מגן העדן שנאכל בגיהנום. 'די עם השטויות שלך', אני מרגיעה את עצמי. 'אל תהיי דרמטית, בירור קצר וממשיכים'.

בפתח בית החולים מקבל את פנינו, ד"ר בן דוד, בחיוך חומל ונעים, מכוון אותנו למיטה הכי מרוחקת מעמדת הקבלה, ומסביר שצריך לעשות בירור. לא מרבה במילים, מתחמק באלגנטיות משאלות. הוא יוצא, ואני סוגרת את הווילון ונשכבת לצדו של יוסי. הייתי זקוקה להרגיש את חום גופו.

 

אבל בינינו שכב לו פיל גדול ומפחיד, שחנק אותנו. לא יכולנו לדבר כדי לא להכאיב אחד לשנייה, שנינו מבינים ולא אומרים מילה. אני מנסה לחשוב על דברים אחרים, אבל רק הפיל השמן הזה תקוע בראש שלי. אנחנו בעיקר שותקים, ואז אני מתנערת, שולפת את מכשיר הטלפון שלי ומתעדת את הרגעים הללו.

יוסי חסר סבלנות, קופץ מהמיטה, ומעדכן שהוא הולך לבדוק עם הרופאה מה קורה. אני והפיל הולכים בעקבותיו, למרות שאני מעדיפה לא לדעת ולהישאר עם הספק. הרופאה מופתעת, מבקשת שנחכה שדר פטצ'נקו תגיעה ותסביר לנו את המצב. יוסי

חסר סבלנות, לא מרפה, שואל מיליון שאלות עד שאין לה ברירה, והיא מסבירה שהתגלה בגופו סרטן מתקדם, ושימיו ספורים.

זאת הפעם הראשונה בחיי שאני מרגישה גל קור שעולה מהרגליים לראש במהירות האור, ומצמרר לי את הגוף. אחזתי בידו של יוסי ויצאנו שלושתנו, אנחנו והפיל, מהחדר.

 

בפינת המסדרון, סמוך ליציאת החירום של בית החולים, אנחנו מתיישבים על המדרגות כדי לאפשר לדברי הרופאה לחלחל. מתערסלים אחד בשנייה בבכי כזה שיוצא רק בגיהנום, בכי אחר, שאנחנו לא מכירים. הפיל מתבונן בנו מהצד, מנסה לא להפריע, אבל הולך וגדל.

יוסי לוקח כדור הרגעה ונרדם, ואצלי בנשמה חושך. אנחנו, הפיל ואני, ערים. אני מתבוננת ביוסי, שומרת עליו, אבל הפיל שלצדי הגיע לממדי ענק. אני מתחילה לחשוב מה עושים בימים קצובים. 'תראי כמה יפה האיש שלך', אני חושבת. 'אפילו נקודת החן שלו על הלחי חיננית היום יותר מתמיד. ריבון האלוהים, למה הוא נבחר להתמודד עם החרא הזה? יש לנו מלא תכניות בחיים, מה עושים מכאן?

בבוקר אני מבינה שנרדמתי, ומיד קופצות כל השאלות. עכשיו כל בוקר אני אתעורר ככה? אולי עדיף היה לא לדעת ולהמשיך לחיות? כמה חודשים נוספים יש לנו להיות ביחד?

הבן שלנו גבריאל נכנס לחדר כמו מלאך. 'טוב אמא, תאספי את עצמך ונתחיל לתכנן מסלול מחדש'. אני מתבוננת בו, נדהמת מהיכולת שלו להרים אותי. 'אנחנו צריכים למצוא לו רופאים, ואין מצב שאת נופלת. אנחנו צריכים אותך חזקה. אני הולך להביא קפה', אמר ונעלם.

 

ברגע, לפיל שלצדי ירדה הנפיחות לממדים של פיל רגיל. אני מלטפת אותו, ומשהו בתוכי מתעורר. פתאום אני מבינה שהפיל ואני מחוברים. כשאני חזקה הוא מצטמצם, כשאני חלשה הוא מתנפח. יש בי רצון לחזור לחיים.

יוסי משתחרר אחרי כמה ימים, והשיחות בינינו הופכות לטובות יותר, עוצמתיות. הגבר שלי הוא לא אותו אחד, הוא חזק יותר ממה שחשבתי. הוא מחזיק אותי ואני אותו, מה שמאפשר לנו להפוך להיות שניים באחד. עד המחלה היינו אינדיבידואלים, מהמחלה אנחנו צוות. צוות מנצח, מוביל.

הזוגיות שלנו הפכה למשהו מיוחד שאין כמותו. מעולם לא היינו ברמת אינטימיות כזו. מאז המחלה, אנחנו מדברים דרך העיניים ויוצרים מציאות חדשה, שונה מהחיים שלפני, משתעשעים עם הפילים כמו בקרקס ולא מפחדים מהפחד. ובתוך כל התופת הזאת אני מגלה בתוכי כוחות שלא ידעתי על קיומם, ויכולת התמודדות שהפכה להשראה לאחרים שקיבלו ממני כוחות.

 

חשבתי לעצמי שבטח יש המון זוגות שחיים כמו שותפים לדירה, לא בשיתופיות, זוגות שנמצאים בלופ, ואין להם מספיק כלים לקיים זוגיות מאושרת. לא צריך שיגיע משהו קיצוני כדי לגלות זה את זו. במקום להתלונן, דברו על זה.

כיועצת זוגית, משפחתית, אישית ומינית הקמתי את מרכז מדברים יחסים. הטיפולים שלי הם בראייה רוחבית על כל ערוצי היחסים: זוגיות, מיניות ודימוי העצמי, הקשר עם הילדים. והכל באופטימיות והרבה פרקטיות. אני מתכננת לזוגות את מסלול הטיפול המדויק להם, ומנווטת אותם שלב אחר שלב עד להגשמת המטרה. המטופלים שלי חייבים להיות פרואקטיבים, מאמינים וסומכים על התהליך אך בעיקר על עצמם.

ויוסי שלי? הוא ממשיך להילחם על חייו בטיפולים לא פשוטים, כשהוא מנצח כל סטטיסטיקה ו"דופק את המערכת". בריאות, אהבה ומלא אמונה פנימית.

עוד בנושא