הבעיה הגדולה עם דיאטות היא הפחד מהן. מורן איינשטיין, מנטורית לשינוי הרגלי אכילה, מספרת איך זה עבר לה, וגם נותנת כמה טיפים.

דיאטות קיצוניות, או כאלה שאינן מותאמות לנו אישית, ספק אם יעזרו לנו להשיג את מטרתנו ולשמור על ההישגים לתמיד. תעשיית הדיאטות בארץ ובעולם כולו משתנה ומתעדכנת ללא הרף, וקיימים סוגים שונים של דיאטות, אז איך נדע מה הדיאטה הטובה ביותר עבורנו?

עצרו לרגע וחישבו, מהי הקונוטציה שלכם למילה דיאטה? עבורי, הדיאטה תמיד קיבלה משמעות שלילית. היא היתה חלק מחיי כמתבגרת, ושנאתי אותה כל כך, אך המשכתי לנסות עוד ועוד דיאטות. סבלתי ממנה רגשית ופיזית, התייסרתי בכל יום שביצעתי אותה וכשלא הצלחתי לעמוד בה, ובאופן קבוע הייתי מתחילה דיאטה, נשברת מהר, חוזרת להרגלים הישנים ומתחילה שוב אחרת.

אולם בשונה מהצורה בה המילה דיאטה מתפרשת אצל רבים, כמו אצלי בעבר,  משמעות המילה היא אורח חיים תזונתי, תפריט מזונותיו של אדם בהתאם לצרכיו. אם כך מדוע רובנו נרתעים מאותה "דיאטה", ומחפשים אחר האחת שנוכל להחזיק בה לאורך תקופה ארוכה מבלי להישבר?

דיאטות הן לרוב זמניות. תמיד נמצא את הדרך לחרוג מהן ולתור אחר פתרון הקסם הבא. אורח החיים המודרני שלנו, המבוגרים, כולל לרוב שעות עבודה מרובות, עבודה יושבנית, שהייה ממושכת מול המסכים, אכילת מזון מהיר, מתועש ומעובד, בשילוב פעילות גופנית מועטה. כל אלה ועוד מהווים סיבה מרכזית לבעיה.

גם אצל ילדים נרשמת עם השנים מגמת עלייה, ואחת הסיבות לכך היא היעלמותם של משחקי הילדות בהם שיחקנו פעם. לצערנו רבים מהילדים בעידן המודרני נמצאים שעות רבות מול המסכים במקום לשחק בחוץ עם חברים (לא כולם כמובן).

באופן כללי, השמנת יתר הגיעה לממדים של מגפה עולמית. עוד בתקופת טרום הקורונה, השמנת יתר היתה ללא ספק אחת הבעיות השכיחות בארץ ובעולם. היא מהווה גורם סיכון למגוון רחב של בעיות בריאות, ביניהן פגיעה במערכת החיסון, כאבי ראש ומיגרנה, אנמיה, טחורים, בעיות פוריות, מחלות לב, כבד וכליות, מחלות בדרכי העיכול ובכלי דם, סוכרת ועוד.

קיימות סיבות רבות למשקל עודף, ביניהן אכילה לא מאוזנת, תזונה נטולת רכיבים תזונתיים חיוניים, אכילת מזון מתועש ומעובד, הימנעות מאכילה למשך שעות רבות ולאחר מכן התנפלות על כל מה שנמצא סביב, מערכת הורמונלית שאינה מאוזנת, רעלנים שהצטברו בגוף מחומרי הדברה, וכמובן אכילה רגשית.

במידה שלא נטפל בגורם ההשמנה, דיאטה לא תעזור, ואף עשויה להזיק. מומלץ לפנות לאיש מקצוע ולעשות זאת בהשגחה והתאמה אישית. רבים ממטופלי התנסו בדיאטות שונות, הפחיתו ממשקלם, העלו אותו בחזרה ואף יותר. האם ניתן להסיק מכך שדיאטות אינן עובדות?

לפני הכל, אחזור כמה שנים אחורה. כילדה הייתי מאוד רזה ופעילה. כל יום היינו יוצאים אל הרחוב לשחק עם חברים במשחקים כמו תופסת, מחבואים, עמודו, מחניים, קלאס, גומי וקפיצה בחבל, כולם מחייבים פעילות גופנית.

בבית ילדותי נהגו לבשל אוכל ביתי ובריא, ורק עם השנים, כשהתוודעתי לתזונה הטבעית, נוכחתי לדעת עד כמה היה לנו מה לשפר. בכל יום הייתי צועדת מבית הספר אל בית סבתי ז"ל, וריחות האוכל הטעים מילאו את הרחוב. סבתא היתה מגישה לי צלחת ועליה מגוון רחב של מזונות, שבקושי הצלחתי לסיים. ואז סבתא היתה מניחה את הצלחת במקרר, עד שהתעורר בי שוב הרעב והייתי ניגשת להמשיך לאכול. קראו לי "האוכלת בתשלומים".

מתי לאחרונה אכלתם ארוחה והפסקתם ברגע שהרגשתם שובע? עם השנים משהו משתבש במנגנון ההקשבה לגוף, ואנחנו נוטים להמשיך לאכול גם כשאנחנו שבעים. אצלי השינוי חל כשהפכתי מילדה לנערה, במפגשים עם חברים שכללו פיצות, המבורגרים וגלידות, ימי הולדת עם שפע ממתקים, חטיפים ושתיה מתוקה, שמסתיימים עם עוגה ושקיות הפתעה. זוכרים את חצאי הפיתות עם החומוס והמלפפון החמוץ? (☺ יש לי מתכון נהדר לחומוס, מוזמנים לנסות https://www.briutme.com/blank-20).

בשלב הזה גופי התעגל, ומילדה רזה הפכתי לנערה מלאה. המשקל החל לטפס, ואתו החיפוש אחר הדיאטה שתעזור לי להשיל אותו. מאז אותו תפריט דיאטה שאמי תלתה על המקרר והחלטתי לאמץ עברו הרבה מים בנהר, עם דיאטות מוכרות יותר ופחות.

מצאתי את עצמי במעגל בלתי פוסק של מעבר מדיאטה לדיאטה, לעיתים ממירה ארוחות באבקות, לעיתים נוטלת כדורים "סופחי שומן" שעם נטילתם "אפשר לאכול הכל", כדורים "מדכאי תיאבון", תפריטים עם גירעון קלורי גדול, תפריטים מונוטוניים, כדורים משלשלים ועוד. מעגל אימים שנמשך שנים רבות, והמשקל, ואתו גם מצב הרוח, כמו יו יו, עולה ויורד וחוזר חלילה.

כך העברתי שנים של אשמה ותסכול, כשמסביבי חברות שאוכלות הכל ונשארות רזות בעוד אני סובלת, ולצידן חברות שכמוני, שבויות ומנסות כל פתרון קסם אפשרי.

אחרי הצבא סיימתי בהצטיינות לימודי תוכנה, ויום אחד דפדפתי בעיתון בחיפוש אחר מודעות דרושים, ונתקלתי במודעה שתפסה את עיניי: "לימודי תזונה טבעית". אם לומר את האמת, המניע הראשוני שלי היה ללמוד כיצד ניתן לרזות, ונרשמתי ללימודי תזונה טבעית בבית הספר לרפואה משלימה במכללה למנהל. שם קיבלו חיי תפנית של 180 מעלות, עברתי הסבה מקצועית, ואני שמחה שעשיתי את השינוי, שכן אי אפשר לתאר את הסיפוק שבעזרה והצלת חיים.

אני זוכרת את הערבים בהם ישבתי עם הורי מהופנטת מהידע החדש שרכשתי, ומחליטה ליישם אותו בביתנו. אט אט שינינו את התזונה בבית, אותה תזונה שחשבנו שהיא טובה ובריאה לנו. הסתבר שהיינו מנותקים מהמציאות כשחשבנו שאנחנו אוכלים אוכל בריא, ובעקבות השינויים המשקל העודף החל לרדת, מדדי בדיקות הדם של בני הבית השתפרו פלאים, כמו ההרגשה. הפכנו לבריאים יותר.

כאבי הראש, שהיו חלק בלתי נפרד משגרת יומי והביאו אותי לנטילה אינסופית של משככי כאבים, נעלמו; העצירות ממנה סבלתי נעלמה גם היא; עיניים דומעות, גרד באוזניים, גרד בגרון, פריחות עוריות, וכל האלרגיות מהן סבלתי ובעקבותיהן נטלתי אנטיהיסטמינים והאשמתי את שינויי מזג האוויר, הכל נעלם. מראה העור השתפר, המחזור הסתדר, העייפות נעלמה, הריכוז השתפר, הרגשתי חיונית.

כך הבנתי שהייעוד שלי הוא לטפל באנשים ולעזור להם לשמר ולשפר בריאות. הרגשתי, ועודני מרגישה, שזו שליחות עבורי ואני צריכה למנף ולממש אותה, לעזור לאחרים לשבור את אותו מעגל אימה, לא לפחד מהאוכל, לא לדבר במושגים של "משמין ומרזה", לא לרעוב, לא לנסות כל טרנד חדש שיוצא, ולשמור על אורח חיים בריא.

מאז ועד היום אני מלווה, מייעצת ומטפלת בבעיות משקל ובריאות, מייעצת למוסדות וארגונים, ומפתחת ומבריאה מתכונים. הבשורה הטובה היא שיש פתרון לבעית המשקל העודף. בראש ובראשונה, נדרש שינוי מחשבתי. כדי שנוכל לעשות שינוי אמתי ומשמעותי עלינו לבסס את חיינו על תזונה איכותית המותאמת לנו אישית, בשילוב פעילות גופנית, הפחתת סטרס, שינה מספקת ועוד.

התאמת תכנית אישית תענה על כל צרכיכם תוך דאגה להשלמות תזונתיות על מנת למנוע חוסרים. אני מאמינה באכילה מאוזנת ובריאה של מזונות איכותיים וטעימים, בתפריט מאוזן שכולל ירקות, פירות, שומן איכותי, חלבונים איכותיים, פחמימות מורכבות ודגנים מלאים. ללא ספירת קלוריות, ללא אבקות וללא תוספים מיותרים. בתפריט שאתו תרגישו טוב וחיוניים, לא תרעבו, תזינו את גופכם בוויטמינים, מינרלים ושאר רכיבים חיוניים, ובעיקר תיהנו מארוחות טעימות.

את התמונות של לפני ואחרי אתם מכירים?

מי שמכיר אותי ועוקב אחרי בפייסבוק, יודע שתמונות הלפני ואחרי שלי יהיו תיעוד מדדים של בדיקות דם שיראו שיפור בערכי הסוכר, הכוסלטרול, השומנים, הברזל וכו'. אל תתפתו לדיאטות שמבטיחות לכן תוצאות מהירות. קיים קשר הדוק בין המזון אותו אנו אוכלים לבין מצב בריאותנו הגופנית והנפשית. דיאטות שונות, ובעיקר קיצוניות, יובילו לחוסרים תזונתיים, מצבי רוח משתנים ועוד.

אז קדימה, למה אתם מחכים? הגיע הזמן לעשות כמה שינויים קטנים, בקצב שלכם. אבל לפני, כמה עצות על קצה המזלג. ראשית, ההחלטה צריכה להגיע מכם, וגם היקרים לכם לא יוכלו לרתום אתכם לשינוי אם אתם לא באמת מוכנים לעשות אותו. אחרי הכל, אתם אלה שתצטרכו ליישם אותו ולעבוד קשה. אין קיצורי דרך ובעיקר אין קסמים.

הציבו יעדים קטנים, עם כל הישג הציבו יעד חדש; אכלו בצלחות קטנות יותר, כך גודל המנה יקבל פרופורציה; אל תאכלו בהיסח הדעת. שבו ליד השולחן והניחו בצד את המסכים, הספרים, העיתונים והעבודה; תדאגו שתמיד יהיו לכם במקרר מנות מזינות. להגיע הביתה מיום עבודה ארוך ולמצוא מקרר ריק יגרום אחריו אכילה לא מבוקרת; לפני קניות, הצטיידו ברשימה ואל תלכו רעבים (תקף כמובן גם לאונליין).

הקפידו על שתיית מים מספקת, לימדו להקשיב לגוף, אכלו מתוך רעב אמתי, לא משעמום, והפסיקו לאכול כשאתם שבעים, לא מפוצצים. לעולם אל תרגישו אשמים, גם אם אכלתם מזון שלא היה בתכנית האכילה שלכם. היו ממוקדים, פנו לאיש מקצוע שיבנה עבורכם תכנית אישית, והקפידו לשלב פעילות גופנית.

לעולם אל תאכלו שאריות של אחרים, הגוף שלכם לא פח. אל תשמרו בגדים במידות גדולות למקרה שיגיע היום בו תחזרו למשקלכם הראשוני.

5 הטעויות הכי נפוצות שכנראה עשית כדי להיגמל מעישון, ואיך בכל זאת אפשר לעשות את זה נכון
אם הייתי יכולה להעביר כאן רק מסר אחד בלבד, הייתי כותבת לכם שהפסקת העישון שאתם כל כך רוצים להשיג יכולה להיות שלכם ממש עכשיו. בשיא הכנות. אתם יכולים לסגור את הדף הזה, לזרוק את הסיגריות ולהפסיק לעשן. למען האמת, תוך כדי קריאת המילים האלה, ברחבי העולם מפסיקים לעשן מיליוני אנשים.

אבל זאת לא הפואנטה. הטעות הכי נפוצה של כל מי שפגשתי ועוד אפגוש במהלך הקריירה היא שהם מפסיקים לעשן. לא. לא התבלבלתי. הפסקת עישון הוא אקט פשוט שקורה בין סיגריה לסיגריה. מארק טווין אמר את זה באופן כל כך מקסים אי שם מזמן: "אין בעיה להפסיק לעשן. אני עושה את זה בערך 50 פעם ביום. כל יום". המטרה שלכם לא אמורה להיות להפסיק לעשן, אלא ליצור תהליך גמילה מעישון, שהמהות שלו היא ללמוד לעומק את התורה השלמה של איך לא לחזור לעשן. יתכן שיהיה נכון לקרוא שוב את השורה הזאת, אז קחו לכם רגע נוסף לקרוא אותו.

אני אעשה כאן ספויילר קטן ואכתוב שאני מניחה שרוב מי שקוראים את השורות האלה, כבר הבינו בעצמם ששאיפה אחת מסיגריה מחזירה אותם לעישון באופן מלא. יש מי שתהליך הנפילה חזרה יקח להם שעתיים ויש מי שחודשיים, אבל בסופו של דבר, שם נגמר התהליך. אלא שהידיעה הזו, מסתבר, לא ממש מקדמת, כי העובדה היא שגם אנשים שיודעים את זה, וחוו נפילה ועוד נפילה, חוזרים כל פעם לעשן מחדש.

אז איך לא נופלים חזרה לסיגריה? התשובה ארוכה ומורכבת מכמה רבדים, אבל אם לתמצת במשפט אחד: הכל נמצא באסטרטגיה. לאנשים יש נטייה לחשוב שלהפסיק לעשן זה משהו שפשוט עושים אותו. "הכל בראש", מכירים? בשורה התחתונה, אם זה אכן היה רק בראש, כנראה שלא היה צורך במאמר הזה. כולם כבר היו גמולים.

אסטרטגיה מדויקת מתחילה בהבנת הטעויות שכדאי להימנע מהן, ובחרתי להביא כאן את חמש הנפוצות ביותר שיתכן שעשית אותן בעצמך, כדי שיתאפשר לך להתכונן כמו שצריך להפסקת העישון הבאה.

תגידו יום ושעה
הצעד הראשון והכי משמעותי שרוב האנשים מדלגים עליו הוא קביעת יום ההפסקה מבעוד מועד. ניקח למשל טיול בחו"ל, וכמה אנחנו מתכננים אותו לפני הנסיעה. לא הגיוני שדווקא את הגמילה מעישון נעשה כלאחר יד, בלי להבין, ללמוד, להתכונן, להקדיש מחשבה ולקבל זוויות חשובות שיהיו משמעותיות לתחושות שלנו בהמשך.

בדיוק כמו שלקראת טיול תשבו מול יומן, כך יש הכרח לקבוע את יום ההפסקה שממנו מתחיל תהליך הגמילה מעישון. מעבר לעובדה שיש חשיבות עליונה ללמוד על ההתמכרות הפיזית, ישנה גם ההכנה הרגשית, להכין את השטח, להבין מה התפקיד של הסיגריה אצלי בחיים ועוד.

אז נכון שלהפסיק לעשן לא מעלה תחושת התרגשות וציפייה כמו טיול, אבל הידיעה שזה עומד לקרות בתאריך X ועם הכנות נכונות ומדויקות, תביא אותנו לרמת מוכנות אחרת, גבוהה יותר, ועם האנרגיות לעמוד בהשקעה והמאמץ שדורש התהליך.

אוכל בריא
הקשר בין גמילה מעישון לבין השמנה כבר ברור ומוכח, אז בניסיון למצוא אלטרנטיבה טובה יותר, אנשים רבים החליפו את הסיגריה ב"אוכל בריא". אלא שאוכל בריא הוא עדיין אוכל, והמטרה שלו היא להשביע רעב שאנחנו חווים במהלך היום, לא להחליף שום דבר אחר. ברגע שאכלנו, גם אם אוכל בריא, כשאנחנו לא רעבים, שם מדובר באכילה רגשית. ואכילה רגשית היא לא אחרת מעוד אסטרטגיה, שאותה למדנו במהלך החיים כדי לדחוק הצידה ולא להתעסק עם הרגשות, המחשבות, הפחדים והאמונות שלנו על עצמנו.

מרבית הילדים לומדים עם השנים להצטמצם בהבעת רגשות. החיים, ולפעמים גם הסביבה הקרובה ביותר, משדרים לנו שהעולם לא יכול להכיל רגש במלוא עוצמתו, ומה שמותר לילדים אסור למבוגרים, ולכן ככל שמתבגרים מצופה מאתנו לשלוט יותר ויותר ברגשות. אז למדנו להדחיק. ואיך נדחיק? על ידי אסטרטגיות שונות ומגוונות. מכאן, הדרך לאכילה רגשית, שעות של צפייה במסכים, עישון, אלכוהול, סמים וכל התמכרות אחרת, היא קלה, זריזה ויעילה מאוד. מהר מאוד מצאנו שכשאנחנו עושים את הפעולות האלה אנחנו מצליחים לעמוד טוב יותר בציפיות מאתנו.

אז גם אוכל בריא הוא לא הפתרון, אלא עבודה רגשית, הבנה של הצרכים האמיתיים שלנו ויצירת דיאלוג מול עצמנו, תוך הסכמה לפגוש את הכאבים ואת הסיפורים שלנו. אבל מאחר ששינוי כזה עמוק לא קורה ביום, יש מקום לכך שבמקביל לעומק הרגשי, ניעזר בתחילת התהליך בדברים קטנים וחומריים, איתם נוכל לבצע הסחת דעת רגעית כשהחשק לסיגריה מתגבר. ליצור סוויץ' מחשבתי עם שתיית מים קרים, סוכריות אקליפטוס (סוכריות עם חריפות קיצונית) ו/או תרגולי נשימות.

לשמור בסוד
ברוב הפעמים, כשאדם יפסיק לעשן בפעם הראשונה הוא ירצה לספר על זה לכולם. כשהוא ייפול חזרה לסיגריה, תתחיל ההבנה שמדובר בתהליך שדורש למידה אמיתית, ואז, כשהוא ירצה להפסיק לעשן שוב, השיתוף החוצה כבר יהיה הרבה יותר מצומצם. כי 'כבר נכשלתי, ומה יחשבו עלי, ואם גם הפעם לא אצליח?'. ובקיצור, האגו מתחיל לעבוד שעות נוספות.

החשש מלספר מתחיל בהנחת יסוד, כאילו קיימת משוואה שנקראת הצלחה – כישלון. אלא שהיא לא באמת קיימת. בשני העשורים האחרונים מתחילה אמנם להיווצר אווירה של לגיטימיות מול טעויות, כי "מטעויות לומדים", אבל בתוך תוכנו אנחנו מרגישים את האמת. היו מעדיפים בשבילנו שלא נטעה. ש"נצליח" בכל מעשה ידינו. כותבים לנו את זה בכרטיסי הברכה ליומולדת, מאחלים לנו את זה כשאנחנו נכנסים לבית ספר, שמחים בשבילנו כשהוצאנו ציון טוב, וקצת פחות שמחים כשהוצאנו ציון אחר.

כישלון הוא מושג שהומצא על ידי האדם בכדי שתהיה לו האפשרות למדוד. אבל רגע! למדוד את מה? אותנו? מול מי? מול מה? האם באמת להוציא ציון נמוך הוא כישלון? האם זה שהגעתי אחרון לקו הסיום בריצה אומר שלא הצלחתי? אז זהו שלא. הרי באנו לעולם הזה ללמוד, להשתדרג, לחוות. באנו לחיות את החיים. ואיך אפשר ללמוד רק מחוויות טובות?

אבל יש גם קאץ'. כי אם אנחנו מסכימים שאין כשלון, אז באותה מידה גם אין הצלחה. ועם כמה שזה מטריד אולי לחשוב על זה ככה, אני מזמינה אותך לראות כמה שחרור זה מאפשר, לדעת שאין כלום מלבד החוויה. ברגע שנוכל להתחבר להבנה הזאת ולקבל אותה במלואה, נוכל לאפשר לעצמנו לגשת לחוויה של הפסקת העישון נטולי אגו. אותו אגו שמבקש בחסד שלא נגלה לאף אחד שאנחנו מתכוונים להפסיק לעשן, כדי שלא ישפטו אותנו אחר כך, אם לא "נצליח".

אז למה כן לספר? כדי לשמוע את המילים, להפיל אסימונים על כך שזו הכוונה האמיתית שלנו, ובכך להתחייב קודם כל כלפי עצמנו. סיבה לא פחות חשובה היא שבכך נאפשר לעצמנו לבקש עזרה מאנשים שרובם רוצים בדרך כלל לעזור לנו, ולכן חשוב שיידעו.

הפחתה למען הפסקה
מלמדים אותנו ששינויים עושים בהדרגה. בצעדים קטנים. כל פעם קצת. אבל בנוגע לגמילה מעישון, זו טעות. ההסבר לטענה הזאת מתחילה בהבנה שההתמכרות לעישון מתחלקת לשתיים: ההתמכרות הפיזית לניקוטין וההתמכרות הרגשית. בשלב זה אתמקד רק בהתמכרות הפיזית שהתחילה בשאכטה הראשונה שלקחנו. בשאיפה הראשונה הגוף שלנו נחשף לחומר החדש והמרתק שנקרא ניקוטין, שכתוצאה מהמפגש אתו, המוח מפריש כמויות היסטריות של הורמון טבעי לחלוטין בשם דופמין, שמאפשר לנו את תחושת ההנאה (ומופרש גם בפעולות אחרות כמו ספורט וסקס לדוגמא).

ההתמכרות הפיזית היא, בתרגום חופשי, כמות הניקוטין שאדם זקוק לה באופן קבוע ויציב במהלך היום כדי להרגיש "רגוע". וכשאני כותבת רגוע הכוונה היא לרגיעה פיזית מתסמיני גמילה. התסמינים האלה שונים ומגוונים, החל מכאבי ראש וסחרחורת, ועד נדודי שינה, עליה ברעב, אי שקט ועוד. אחד התפקידים של הסיגריה הבאה הוא להרגיע את התסמינים שמגיעים בעקבות ירידה בכמות הניקוטין בדם מאז הסיגריה האחרונה שהוא עישן. למעשה, אין באמת דרך להגיע ליציבות ברמת הניקוטין בדם שתגרום לתחושת "רוגע", אלא דרך עישון של סיגריה נוספת.

הניקוטין מופרש מהגוף באופן קבוע ויציב דרך ארבע מערכות: כליות (שתן), כבד (יציאות), ריאות )נשימה) ועור (זיעה). חשוב להבין שמבחינה פיזית קיימות שתי אופציות להתמכרות הזאת- 1. לשמר אותה 2. להעלות את כמות הניקוטין שהגוף ידרוש באופן קבוע. כלומר, להגביר את כמות הסיגריות היומית. הפחתה בכמות הסיגריות לא תשיג גמילה, כי הגוף שלנו לא יודע לעשן "קצת". הוא יודע או לעשן את כל כמות הניקוטין שהוא זקוק לה, או בכלל לא.

מה שיקרה אם ניתן לגוף רק קצת סיגריות ביחס לכמות העישון הרגילה שלנו, זה שהגוף יגיב בדרך כלל במלחמה, כלומר, כמות תסמיני הגמילה תהיה הרבה יותר גדולה ותכלול סבל אמיתי, פיזי ו/או רגשי. לכן כשניגשים לצעד הזה, יש חשיבות להתכונן ליום ההפסקה, וללמוד מה לעשות פרקטית בכל רגע שיש צורך/חשק בסיגריה, אבל עד אז, אין סיבה אמיתית להפחית. זה לא מנבא יותר או פחות הישגים, וזה לא מה שיביא אותנו לתוצאה שנרצה לקבל.

לחכות שזה יסתיים
אנשים חוזרים לעשן. הם מפסיקים ואז חוזרים. זה לא סוד ולא גיליתי לאף אחד עכשיו את אמריקה, ואני חוזרת לנקודת המוצא, העניין הוא לא להפסיק לעשן, אלא ללמוד לעומק איך לא לחזור. זאת שאלת השאלות. והתשובה אליה היא שהאדם שלא יחזור לעשן הוא זה שמבין, מקבל ומסכים לעובדה שהוא עלול לחזור לעשן בכל רגע נתון.

אחת הטעויות שאנחנו עושים בתהליך גמילה מעישון הוא לחכות שזה יסתיים. שנהיה אחרי. כי כשזה יקרה, סימן שהסבל, המאמץ והעבודה הקשה נמצאת מאחורינו. אבל האמת היא שהתהליך הזה הוא לתמיד, ומעשן לשעבר, יהיה תמיד מעשן לשעבר. וזה לא עניין של חוזק או חולשה, וזה לא קשור לרמת ההשכלה, וזה בטח לא קשור ליכולות האישיות שלנו. זו פשוט התמכרות פיזית ורגשית.

החדשות הטובות הן שככל שהפז"ם שלנו דופק, והוותק שלנו בתהליך נהיה גדול יותר, כך זה נהיה רך, פשוט וקל יותר. ועדיין, אחת לתקופה מסוימת יגיע רגע כזה, שבו הקריז/חשק/רצון עז לסיגריה מופיע. אבל קודם כל, הידיעה. ההבנה שלתמיד נהיה בתהליך.

נשמע ש"לדעת" זה לא ממש פותר? נכון. זה רק חלק מהפתרון .מצד שני, אני מזמינה אותך לחשוב ולהיזכר בדברים שיש לך במציאות היומיומית, שעצם הידיעה עליהם שינתה את ההסתכלות וזווית הראיה בתחומים אחרים, למשל הידיעה שניתן לדבר עם אנשים באופן וירטואלי, הידיעה על הריון חדש, או הידיעה שהתחילו לפטר אנשים בחברה שבה אנחנו עובדים. אלה רק שלוש דוגמאות, שדרכן אפשר להבין כמה תפיסת העולם שלנו השתנתה רק כתוצאה מהידיעה עליהם. כלומר, ידיעה והבנה של קונספט/רעיון/הנחת יסוד הוא השלב הראשוני לשינוי.

נקודת ההנחה שממנה אני יוצאת לדרך עם אנשים לליווי בתהליך המופלא הזה, היא שגמילה מעישון אמיתית, כלומר כזאת שתמשך לתמיד, דורשת מאיתנו שינוי תודעתי. המונח הזה כולל שינוי עמוק בארבעה רבדים: פיזי, רגשי, מחשבתי ורוחני.

ויש גם בונוס. ברגע שמתקיים שינוי תודעתי בתחום אחד, מתחילים להופיע שינויים ושדרוגים שלנו בכל שאר תחומי החיים, בצורה פשוטה, זורמת ומפליאה. וזה הדבר שעבורו שווה לעשות את הצעד האמיץ והמופלא הזה. זה הדובדבן שבקצפת

על קצה המזלג

ערב חג הפסח התש"פ, מה נשתנה הלילה הזה? משפט שמקבל השנה משמעות שונה וצורבת. מאיפה להתחיל? כל כך הרבה נשתנה. נגיף הקורונה התפשט בעולם כמו אש בשדה קוצים, וגרם למשבר בכל פן אפשרי. נכון לרגע זה, מספר הנדבקים בעולם חצה את קו המיליון, וזה רק סך המקרים המדווחים. לא כל המדינות מדווחת נתונים אמיתיים, וחלקן אפילו מסתירות או לא בודקות.

מדינות רבות נוקטות במאמצים נואשים כדי למנוע את קצב ההדבקות, מערכות הבריאות קורסות תחת העומס, רופאים וצוותים רפואיים עובדים ימים כלילות במשמרות רצופות, נותנים את כל כולם למען האחר וקורסים תחת העומס. בתי החולים מלאים, חסרות מכונות הנשמה, נשמע כמו תסריט אימה.

בעקבות המשבר, ישראל עברה למתכונות שונה, "מדינה בהסגר". רבים נאלצו לפטר את עובדיהם או להוציא אותם לחל"ת, עסקים רבים נאלצו להיסגר, אחוז אחר של עובדים עבר למתכונת של עבודה מהבית, ואחרים מסתכנים יום יום ומגיעים לעבודה. בתי הספר והגנים נסגרו עד להודעה חדשה, ותלמידים וסטודנטים עברו ללמידה מרחוק.

השגרה החדשה משפיעה על רובנו בכל המובנים, נפשית, פיזית וכלכלית. איך המשבר משפיע עליכם? אתם סובלים מחרדה? דיכאון? שינויים במצב הרוח? מיגרנות? בעיות עיכול? השמנה? עייפות? לצערנו לא חסר סימפטומים. האם ניסיתם למצוא קשר בין השגרה החדשה לבין אותם סימפטומים?

אספר קצת על הקורונה מנקודת המבט שלי, לאחר שנחשפתי לחולה מאומת. למזלי הרב לא נדבקתי מאותו מטופל, למרות ששהינו יחד למשך 30 דקות בחדר סגור וללא חלון. הכל התחיל לפני חודש ימים. יצאתי מהבית לקראת משמרת ערב בקליניקה, ובעודי נכנסת לרכב קיבלתי הודעה ממטופל: "מורן, חליתי בקורונה, תיכנסי לבידוד".

קשה לתאר במילים את סערת הרגשות שעברתי בעקבות ההודעה. הגוף התכסה זיעה קרה והתחלתי לרעוד. "בבקשה תאמר לי שזו רק בדיחה", השבתי. ההודעה ממנו לא איחרה לבוא. "לצערי, זו לא בדיחה. אני ממתין לאמבולנס שיקח אותי לבית החולים".

עצרתי את הרכב, טלפנתי לכל המטופלים שהוזמנו אליי לקליניקה באותו הערב, והודעתי להם שאני נאלצת לבטל את הפגישות מאחר שיש צורך שאכנס לבידוד. לא הצלחתי להירגע גם כשהגעתי הביתה, אבל מאז הכל השתנה. כבר למחרת בבוקר גייסתי בלב כבד את אמא שלי, שרק מספר ימים לפני כן יצאה לפנסיה, ומאותו הרגע הגיעה כל בוקר עד שעות הערב, וטיפלה במסירות בבית וביושביו. בנוסף, כאדם שמקפיד מאוד לשמור על שגרה קבועה, בעקבות הנתק שנוצר והמציאות החדשה, החלטתי להעביר את כל הפגישות עם המטופלים לאונליין. אגב מאז היום שקדם לכניסתי לבידוד לא פגשתי את הוריי, ועדיין לא הספקתי לחבק, לנשק ולהודות לאימי על כל העזרה המרובה אותה העניקה לי ולילדיי במשך אותה תקופה. בשלב מסוים היא הפסיקה להגיע מחשש לשלומה.

את הבידוד נאלצתי להעביר בחדר השינה שלי, ממנו לא יצאת במשך 7 ימים. חשוב לי לציין את ההבדל בין בידוד בבית לבין בידוד מהבית. לשהות בחדר בין ארבעה קירות, שונה מאוד משהייה במרחב הביתי בו ניתן להסתובב באופן חופשי ולשמור על אורח חיים פעיל יותר.

בכל יום בבידוד הקפדתי לשמור על שגרה קבועה של השכמה, ארוחות מזינות ובריאות שהכינו עבורי אימי, ילדיי ובעלי, פעילות גופנית, שיחות עם מטופלים, עבודה שוטפת, וכל זה בתוך החדר. זה עזר לי לעבור את הבידוד בצורה נוחה יותר. תפעול הילדים היה קשה במיוחד, אבל בנינו יחד לו"ז יומי, והתכנון עזר להם לחזור לסדר יום.

מניסיוני תמיד, ובעיקר עכשיו, חשוב מאוד לשמור על שגרה כזו, ואם עדיין לא הנהגתם סדר יום, חשוב מאוד שתיצרו אותו. איך? יושבים עם בני המשפחה וקובעים כיצד יראה היום מבחינת שעות וסוג פעילות, זה יגרום לכם להישאר מפוקסים. קיבעו לכם שעות ברורות מתי קמים, אוכלים ועושים כל פעילות אחרת עד לשינה.

כמטפלת בניתי יחד עם מרבית מטופליי שגרה קבועה של ארוחות ופעילות גופנית, ושיטוט קל ברשת ושיחות ראשונות שעלו עם המטופלים, הוכיחו לי שוב עד כמה חשוב לשמור על אכילה נכונה ובריאה. המתח הנפשי וריבוי השעות בבית גורמים לחלקנו לאכול מכל הבא ליד, ואנחנו חושקים במזון מנחם, פחמימות, סוכרים פשוטים, שיעלו את מצב רוחנו וימלאו את זמננו.

אכילה לא מבוקרת גוררת השפעות רבות בלא מעט היבטים כמו תנודות במשקל, במצב הרוח, ברמת הסוכר בגוף ועוד. במצבים כאלה, שעלולים לגרום למיגרנות, בעיות עיכול, דכאון, חרדה, הפרעות שינה ועייפות כללית, חייבים לחזק את מערכת החיסון.

מחסנים את המערכת

שמירה על סדר יום קבוע היא בעיני הבסיס להתנהלות המשפחתית. תכננו יחד עם בני הבית לוח זמנים קבוע, כולל פעילות משותפת או יחידנית והקפדה על ארוחות קבועות ומשותפות, ליד השולחן וללא הסחות דעת כמו טלוויזיה, מחשב, נייד, או ספר. פשוט תיהנו מהזמן המשותף שלכם. אגב זמן איכות עם ילדים, הם מאוד אוהבים לאכול את מה שהם הכינו, וזה הזמן שלכם לנצל זאת להכנת מאכלים שטרם התנסיתם בהם, פרי עמלם.

חשוב לוודא שהארוחות יהיו מזינות ואיכותיות, והימנעו ככל שניתן מצריכת מזון מתועש ומעובד – המכיל חומרים משמרים, צבעי מאכל, הורמונים ואנטיביוטיקה – ומגא'נק פוד, פחמימות ריקות, סוכר לבן, משקאות ממותקים ומוגזים, ממתקים וחטיפים, מזון דיאטטי ועוד. הקפידו לבסס את תזונתכם על כמה שיותר מזון טבעי דוגמת ירקות ועלים ירוקים, פירות, שומנים איכותיים, קטניות ודגנים מלאים השתמשו בתבלינים טהורים ולא באבקות מרק, ותבלו בתבלינים טהורים כמו כורכום, שהינו נוגד חימצון חזק ובעל תכונות רבות לחיזוק מערכת החיסון, ופלפל שחור.

השתמשו בעשבי תיבול טריים, פטרוזיליה, כוסברה, שמיר, אורגנו, טימין ורוזמרין, העדיפו לאכול מזון טרי, מאודה, מוקפץ, מבושל או אפוי, על פני מטוגן. השתמשו בגי'נג'ר טרי לתיבול מזון וכשתייה חמה בתוספת קינמון, והמעיטו ככל שניתן בצריכת קפאין, אלכוהול ועישון סיגריות.

שאר ירקות

בשנים האחרונות פורסמו מחקרים שעוסקים בחשיבות תזונה איכותית למניעת מחלות, והשפעתה על מערכות הגוף. כשם שאנו בוחרים את הדלק המתאים לרכב, כך המזון שלנו צריך להיות מותאם לנו. סימפטומים שונים שמגיעים בעקבות תזונה לא נכונה עשויים להתפתח למחלות, שלעיתים חולפות ולפעמים הופכות למחלות כרוניות. את מרבית המחלות אנחנו יכולים למנוע באמצעות הרגלי אכילה נכונים ואורח חיים בריא.

רצוי שירקות יהיו חלק מרכזי בתפריט שלנו. הם מכילים פחמימות בכמות נמוכה, ומספקים בעיקר מים, ויטמינים, מינרלים, סיבים, פיטו כימיקלים, מעט חלבונים וכמעט אינם מכילים שומן. באכילת ירקות נוכל ליהנות מכל חלקי הצמח: שורשים, למשל גזר, פקעות, בצל ושום. שורש מעובה דוגמת סלק, בטטה ותפוח אדמה. גבעולים ועלים כמו סלרי, פטרוזיליה, שמיר, כוסברה, מנגולד, חסה וכרוב. ירקות תפרחת, למשל כרובית, ברוקולי, ארטישוק, וירקות פרי כמו חצילים, קישואים ועגבנייה.

לכל ירק הרכב שונה, מאחר שהוא ממלא פונקציה שונה בצמח, ורצוי לגוון את סוגי הירקות כדי ליהנות מעושר של רכיבים מזינים. מגוון צבעים יעשיר את הארוחה ויזין אותנו ברכיבים חיוניים לגוף. חשוב לשלב בכל ארוחה ירקות טריים, שעשירים בוויטמינים, מינרלים, סיבים ונוגדי חימצון.

ירקות ירוקים עשירים בכלורופיל, המסייע בייצור תאי דם אדומים, משפר את זרימת הדם, מעלה את רמת הברזל בגוף ומשמש נוגד חימצון. בירקות ירוקים יש שפע ויטמינים כמו A, B, K ו-C, וחומצה פולית, והם עשירים בסידן, אשלגן ומגנזיום, מינרלים המסייעים לשמירה על מאזן תקין של לחץ הדם.

ירקות כתומים מכילים קרטנואידים, שהם פיטוכימיקלים נוגדי חמצון בעלי השפעה על מערכות רבות בגוף, ומסייעים במניעת מחלות לב וכלי דם, סוכרת, סוגים שונים של סרטן, וכמובן חיזוק מערכת החיסון. ירקות לבנים מכילים תרכובות גופרית אנטי דלקתיים, הירקות האדומים מכילים ליקופן המגן על המערכת הקרדיו-וסקולרית, וירקות סגולים מכילים נוגדי חימצון המגנים מפני התפתחות טרשת עורקים וסיבוכים של סוכרת.

מזון נושא פירות

פירות מכילים כמות גדולה של סיבים מסיסים וסיבים לא מסיסים. הם מכילים כמות ויטמינים גבוהה, עשירים באשלגן ודלים בנתרן, ומתעכלים מהר. כל הפירות מלבד שזיפים יוצרים בגוף סביבה בסיסית. את הפירות יש לאכול בשילובים נכונים, על מנת ליהנות מספיגת טובה של ויטמינים ומינרלים, ולמנוע את ריקבונם במערכת העיכול.

אנחנו מתקרבים לעונת הקיץ, בה יש מגוון רחב יותר של פירות, ומומלץ לצרוך אותם טריים. ניתן ואף רצוי לשלב אכילה של פירות קפואים, מה שהופך אותם זמינים לצריכה לאורך כל השנה. עדיף לאכול פירות טריים על קליפתם (למעט אלה שחייבים קילוף, כמו פירות הדר, קיווי, אבטיח, מלון וכו'). כמו כן עדיף להמעיט באכילת פירות יבשים, שמכילים כמויות גבוהות של סוכרים.

שומן מהצומח הינו מרכיב חשוב בתזונתנו, שכן ללא שומן אף תא בגוף לא יכול לתפקד, והוא המקור העיקרי שלנו לאנרגיה. לשומן בגוף יש שלושה תפקידים עיקריים: מאגר אנרגיה; הובלת ויטמינים מסיסי שומן כמו E, A, K ו-D, ושל חומצות שומן מסוג אומגה 3, אומגה 6 ואומגה 9; שימור על גמישות הרקמות.

בניגוד לשומן מן החי, שומן צמחי אינו מכיל כולסטרול. תזונה עשירה בשומן צמחי עשויה בין היתר לשפר יכולות קוגניטיביות, והימנעות מצריכתו עלולה לפגוע בחילוף החומרים, בראייה, בשיער ובציפורניים. גם בקבוצה זו לכל אחד מהשומנים יש יתרונות תזונתיים, ולכן חשוב לגוון. מומלץ לצרוך שמנים איכותיים כמו שמן זית בכבישה קרה, אבוקדו, אגוזים, שקדים וגרעינים.

שומן טרנס, המצוי במוצרים דוגמת מרגרינה, צי'פס, קרקרים מלוחים ומתוקים, חטיפים, בורקס, שניצל מתועש, מלוואח ועוד, מאריך אמנם את חיי המדף של המזון אך מזיק לבריאותנו.

חלבונים הם אבני הבניין, החומר העיקרי ממנו בנוי הגוף. כל רקמה מורכבת מחלבון, ובלעדיו אין חיים. חלבון מורכב מ-22 חומצות אמינו, מתוכן שמונה חיוניות, אותן הכבד לא מסוגל לייצר ולכן חובה לקבל אותן ממזון. המקור היחיד שמכיל את כל חומצות האמינו בצורה מאוזנת הוא חלבון מהחי, אך רצוי לא לבסס עליו את מזוננו. הוא עשוי לעורר בגוף תהליכים דלקתיים, להעלות את רמות הכולסטרול והשומנים, לתרום לבעיות קרדיו וסקולריות ולהקשות על מערכת העיכול. מזון מהחי מכיל לרוב הורמונים ואנטיביוטיקה, כך שרצוי להמעיט באכילתו ככל האפשר.

ניתן ואף רצוי לבסס תזונה צמחית, וחלבון מהצומח אפשר למצוא בקטניות עם דגנים מלאים, למשל תבשילים של מג'דרה המורכבת מאורז מלא או בורגול ועדשים, מרק שעועית וגריסים, כוסמת, קינואה ועוד. דגנים מלאים הם חלק חשוב בתזונה, אך יש להקפיד לצרוך אותם בצורתם המלאה (למשל אורז מלא ולא אורז לבן). הם עשירים בפחמימות ולכן מהווים מקור אנרגיה, עשירים בחלבון, בסידן, מגנזיום, ברזל ואשלגן, דלים בנתרן, ומתעכלים מהר. לכל דגן יתרונות בריאותיים שונים, לכן חשוב לאכול מהם בצורה מגוונת ומאוזנת. ככלל, יש להקפיד לצרוך על בסיס יומי מגוון מכל קבוצות המזון.

פעילות גופנית

כעת, עם המגבלה החדשה של יציאה למרחב ברדיוס של 100 מטר, במרחק שני מטרים האחד מהשני, וללא התקהלות, מצטמצם מספר האפשריות לפעילות במרחב הציבורי, אך ניתן ואף מומלץ לבצע פעילות גופנית בבית. אפשר להצטרף אונליין למאמן מוסמך בתחום, או למצוא באינטרנט שפע של הדרכות. כל פעילות שתבחרו, טובה. אירובית, עיצוב, חיטוב, פילאטיס, יוגה, מדיטציה, כל מה שאתם מתחברים אליו.

עוד דרך להרוויח זמן איכות עם הילדים היא לבצע פעילות גופנית משותפת, כל אחד בדרגת הקושי והיכולות שלו. במידה שיש לכם חצר, תוכלו ליהנות עם הילדים במשחקי ילדות: מחבואים, תופסת, ארבעה מקלות, משחקי כדור, קפיצה בדילגית ועוד. אם יש לכם גינה, הרווחתם גם זמן לטיפוח וגינון.

פעילות מחוץ לבית מומלצת גם כדי להעניק לגוף ויטמין D, "ויטמין השמש". המחסור בוויטמין זה קיים אצל מרביתנו, מאחר שאת מרבית זמננו אנחנו מעבירים בבניין סגור, והחשיפה לשמש מועטה. אז אם אתם יכולים, הפשילו שרוולים והיחשפו לשמש למשך 15 דקות, על בסיס יומי. כמובן שבקיץ יש לעשות זאת בשעות הבטוחות, עד עשר בבוקר או אחרי ארבע אחר הצהריים.

אף פעם לא מאוחר לשנות הרגלים ולשפר את הרגלי האכילה ואורח החיים. אין לזה גיל, וכמטפלת אני רואה זאת בקרב האוכלוסייה הבוגרת יותר. מטופלים, שבמיוחד בתקופת הקורונה, השמירה על המסגרת הטיפולית, סדר היום ואכילה בריאה, יצרה אצלם תחושה טובה, זה עוגן.

אולי דווקא עכשיו, מתוך המשבר והמציאות החדשה והמוזרה, יגיעו אלינו תובנות חדשות. רבים מתעסקים עכשיו בנראות, המספרות סגורות, מכוני היופי גם, וכך נשאלות שאלות רבות על מה יהיה עם השערות הלבנות, לק, איפור ועוד. עצרתם לרגע לחשוב מה יהיה עם גופכם? כיצד יתפקדו איבריו הפנימיים עם כל העומס התזונתי בו חלקכם בוחר? הנזקים בעקבות אכילה לא נכונה ישפיעו לא רק "על המראה החיצוני, אלא על כל תא בגופנו.

קשה לדעת מתי יסתיים המשבר, אבל אני בטוחה שנצא ממנו מחוזקים. בינתיים חשוב שנדאג לבריאותנו הפיזית והנפשית. אז אל תגידו 'כשהמשבר יחלוף נתאפס מחדש, נאכל בריא, נפחית במשקל ונבצע פעילות גופנית. קומו מהכורסה, וקחו החלטה שאתם עושים זאת כאן ועכשיו. מקווה שעזרתי ולו במעט, בריאות לכולנו וחזרה מהירה לשיגרה.

במקום להמר ולקבל החלטות כלכליות שעולות לנו ביוקר, כדאי שתתחילו להקשיב לנפש. התגמול של זה יהיה הרבה יותר גבוה מכפי שאתם מסוגלים לדמיין גם אם כרגע אתם לא מסוגלים להבין זאת.

לגדול לאבא מהמר טומן בתוכו התמודדות רגשית כמו ברכבת הרים. לגדול לאבא מהמר ולחיות בבית של תודעת שפע מדומה, משמעו חיים מלאי קונפליקטים פנימיים, בין הרצונות האמתיים ליכולות הכלכליות במציאות.
כילדה, אני זוכרת איך בכל פעם שהייתי שומעת את צליל נעילת הרכב של אבא שלי, משהו בי היה מתכווץ. הייתי, באופן לא מודע, נכנסת למצב כוננות, בכדי להכין את עצמי לשאול, ביני לבין עצמי 'האם אבא הרוויח או הפסיד היום?' זו השאלה שהפכה לחברתי הטובה ואיתה הסתובבתי יום יום מגיל ארבע, בכל פעם שצליל נעילת הרכב נשמע.

ככל שהמתיחות הכלכלית בבית גברה, גברה בי תחושה אחת והיא 'נמאס לי לחיות ככה! נמאס לי לשמוע שיש חובות ואין איך לשלם, נמאס לי מהצעקות שמגיעות מהלחץ הנסתר בעקבות הפסד נוסף בהימורים, נמאס לי שמתנהגים כאילו יש כשבפועל אין'
החלטתי, עוד בהיותי בת 8, להתחיל להקשיב לשיחות ולחטט במכתבים שהיו מגיעים בדואר בכדי להבין מה הסיפור עם כל התשלומים שלא משולמים ונדחים ללא הפסקה. פיתחתי קונפליקט פנימי עצום כי ההורים שלי עבדו והרוויחו יפה, המקרר תמיד היה מלא, השקיות מהסופר הגיעו בכמויות, וגם הבית שגרנו בו היה קסום. ניכר היה שיש הרבה מאוד כסף אבל באותה נשימה מתגלים לי נתונים אחרים: חובות בשוק האפור, חשבון בנק כמעט בכל בנק אפשרי, הלוואות מהבנקים הללו, התראות מחברת חשמל, אי תשלום לוועד בית ועוד.
בתוך תוכי כבר הבנתי שאין באמת, יש מציאות "כאילו יש" כשמתחת לפני השטח הכל רקוב. התחלתי לרסן את עצמי באופן לא מודע. לא ביקשתי דברים שרציתי והיו חשובים לי, בין אם זה בגדים, לימודים או כסף לבילויים עם חברים. לא נתתי להורים שלי לרגע לחשוב שאני צריכה או חסר לי משהו, ומהרגע הזה "לשדר עסקים כרגיל" הפכה להיות דמות המפתח שלי.

התפתח אצלי רצון עז להבין איך עושים כסף וכמה שיותר, מתוך מחשבה תמימה ששיננתי לעצמי שנים 'כשיהיה לי כסף, אני אוכל להרשות לעצמי הכל'.

כך למעשה התחיל הרומן שלי עם כסף, הבטחתי לעצמי שאעשה הכל כדי להבין איך אפשר לחיות אחרת. התחלתי לראות סרטונים ולקרוא ספרים, כל מכתב שהגיע אלי מהבנק קראתי שורה שורה, ואם לא הבנתי שאלתי את עצמי ואת השולח שאלות. בנוסף בכדי להרוויח כמה שיותר כסף, עבדתי מגיל צעיר בהרבה מאוד עבודות.

המרדף

כשהסתיים השירות הצבאי שאלתי את עצמי איפה אני יכולה ללמוד עוד על כסף, אז הלכתי ללמוד תואר בכלכלה. בשנה השנייה הבנתי שהולכים לדבר איתי על הכל, רק לא על כסף. במקביל התחלתי לעבוד בבית השקעות, לימדתי במוסד אקדמאי והתמקצעתי בין היתר בלימודי שוק ההון, כלכלת המשפחה וייעוץ משכנתאות.
בכל הקשור לרובד הכלכלי באמת התקדמתי. חשבון הבנק היה נראה מדהים, קיבלתי רכב מהחברה, הכל התקדם ממש לפי התוכנית.

ככל שהתקדמתי התחילו להתעורר בי תחושות שלא זיהיתי. בכל פעם לפני השינה, כשהראש היה מונח על הכרית התחלתי להרגיש תחושת ריקנות מטורפת, אלו רגעים נוראים, שרק בן אדם עם עצמו יכול לחוש אותם.
בהתחלה לא יכולתי לזהות את זה כי זה הגיע בווליום מאוד קטן שקיבל את המענה שלו, באופן לא מודע, בקנייה של עוד שמלה לארון, תוך שכנוע פנימי שאני ממש חייבת את השמלה הזו.
ככל שהווליום עלה, מצאתי את עצמי בכל פעם עם עוד קנייה של עוד כמה בגדים לארון, שוב תוך שכנוע פנימי חזק שגם אותם אני צריכה. ככל שעבר הזמן, כמות הקניות הפכה להיות, באופן לא מודע, הפורקן לריקנות, כשבכל קנייה יצאתי עם חשבון לתשלום של לא פחות מ 1000 ₪.
ככל שהווליום עלה, כך גם כמות הקניות, הביקורים במסעדות, הטיולים לחו"ל והבילויים עלו. האכילה הרגשית הפכה להיות בת בית. הדבר המדהים שקרה בזמן הזה הוא שאני התחלתי להבין שלכל החלטה כלכלית שאני מקבלת יש "הסבר רציונלי" ללמה עשיתי את זה. הסבר שלא מבייש את איש המכירות המוכשר ביותר.
לא מצאתי מרגוע, רדפתי אחרי עצמי.
'מה קרה פה? רק לפני יומיים קניתי בגדים, עוד לא פרקתי את השקיות בכלל, ואני חוזרת אחרי כמה ימים עם עוד שקיות?' משהו שם לא נרגע.
במקביל תחושת הריקנות כבר לא מגיעה רק בלילה אלא נמצאת איתי יום יום. אני מרגישה הבן אדם הכי בודד בעולם, למרות שהייתי מוקפת באנשים מדהימים.
אף אחד לא באמת הבין מה אני עוברת בתוכי.
הרגשתי שיש לי הכל, אבל אין לי כלום.

נקודת המפנה
כשהנפש לא מוצאת מרגוע והגוף הפיזי קורס, נופלת ההבנה שמשהו מקולקל. ואז עולה שאלת השאלות: 'איך יכול להיות? הגעתי ליעד שלי, אני בקצב הנכון, יש לי כסף'. פתאום כל המסלול שהאמנתי בו מגיל קטן הפך ללא רלבנטי עבורי.

מתוך הכאב הגדול התחלתי ללכת לשיעורי תורה, והתאהבתי. ראיתי בכל שיעור את ההקבלה המובהקת בין הנלמד, לנפש שלי ולדרך שבה אני מתנהלת. התחלתי לחקור את הרבדים האלה ולהתבונן בנפש שלי. שמתי לב שאני נכנסת לאיזון רגשי, לפרופורציה אחרת. לאחר תקופה גם ראיתי שאין בי את אותו הצורך להיכנס לקניון ולעבור בין החנויות, או לפנק את עצמי במסעדות. הבנתי שיש פה משהו.
התחלתי להתבונן בכל קבלת החלטה כלכלית שביצעתי ולשאול את עצמי לפני כל קנייה באיזה מצב רגשי אני נמצאת ומה הסיבה שאני מקבלת את ההחלטה שאני מקבלת, ואז יצרתי התבוננות כזו על הסביבה הקרובה שלי, התחלתי לשאול אותם מה עבר עליהם בזמן שקיבלו החלטה כלכלית מסוימת. לא עניין אותי כמה כסף הם הוציאו, עניינה אותי קבלת ההחלטה בפועל.
ראיתי שיש קשר מובהק בין החוויה הרגשית לקבלת ההחלטה הכלכלית.

כולנו מהמרים
בכל אחד מאתנו קיים מהמר כלכלי פנימי שמנהל את קבלת ההחלטות שלו באופן לא מודע. הימור כלכלי הוא כל החלטה רגעית שהתקבלה ממקור רגשי, ללא כל יכולת לווסת אותה למציאות הקיימת ממקום שכלתני.
להימורים יש השפעה מאוד חזקה על הנפש שלנו.
ההימור הכלכלי לא מתבטא רק בקזינו, קלפים ומילוי וינר, אלא גם באכילה רגשית, קניות בגדים ללא הפסקה ועוד. עם הזמן זה הופך להיות התמכרות, שהופכת לדפוס, שמונע מאתנו לממש את המטרות שלנו בחיים, אפילו מבלי להבין זאת.
כיצורים אנושיים, אנחנו נמצאים 24/7 במנעד רגשי, שעולה ויורד ללא הפסקה. גולת הכותרת בהתנהלות כלכלית נכונה היא להוביל את המנעד הזה לנקודת איזון. כשאנחנו מנסים לחנך את הנפש להתנהל רק על פי אקסל, שמציג נתונים שחור על גבי לבן, אנחנו מדחיקים עולם אפור שלם, שאותו הנפש מדברת דרך כל מה שקורה בחשבון הבנק שלנו.
לצערי, מה שמוביל אנשים להמשיך להגדיל מסגרת בבנק, לקחת הלוואות, לחלק לתשלומים, ואפילו לפתוח חשבון בנק נוסף, זה כי באופן לא מודע הם עסוקים בלקנות רגש מסוים, שיעניק להם תחושה טובה בכאן ועכשיו, גם אם היא רגעית. זאת, במקום לעבוד על הנפש, כדי להבין מה הסיבה שהיא מרגישה כפי שהיא מרגישה.

כתבה בעיתון "כלכליסט" הציגה בשנת 2013 מציאות מטרידה לפיה 70 אחוזים מהציבור הישראלי יתקשו להתמודד עם הוצאה בלתי צפויה של 8,000 שקלים.
במתודולוגיה של כלכלת המשפחה אנחנו קוראים להם בלת"מ, בלתי מתוכננות. השם קצת מטעה, ההוצאות האלו קורות כל הזמן, אנחנו רק לא יודעים לתזמן אותן. בהערכות נכונה, כשפתאום יש טיפול שיניים יקר או תקלה במכונית, יש לנו "קופה קטנה" להתמודדות עם ההוצאה, ואין דרמה.

לפני הרבה שנים גיליתי שאין שום קשר בין היכולת להרוויח כסף, ליכולת לנהל אותו. מדובר בכישורים וידע אחרים, שלצערי לא מלמדים אותם מספיק. הפעם הראשונה שנתקלתי בתופעה, היתה לפני הרבה מאוד שנים, כשקולגה נפגשה פעם ראשונה בקונספט של הלוואת בלון (כשצפוי לנו סכום כסף גדול בעתיד, למשל חסכון שנפתח, אפשר לקחת הלוואה שתוחזר כשיגיע הכסף, יחד עם הריבית שתצטבר). היא סיפרה לי בהתלהבות על ההלוואה שלקחו כנגד היתרה בקרן ההשתלמות, כדי לכסות על המינוס, שתשולם כשקרן ההשתלמות תהפוך לנזילה, ואז שאלה: ואיך אתם מכסים את המינוס? עניתי לה בתמימות: אין לנו מינוס. דממה, זה היה רגע מכונן. ממש ראיתי איך היא קולטת שיש מציאות אלטרנטיבית, שבה אפשר לחיות בלי מינוס. כל מי שהיא מכירה תמיד היה במינוס, ואף אחד לא סיפר לה שאפשר אחרת.

יש הרבה אנשים שנמצאים במינוס תמידי, במקסימום מסגרת האשראי, וזה שימוש שגוי, לא יעיל ויקר במכשיר. המינוס הוא מכשיר שמאפשר לנו לקבל נזילות במקרה הצורך. למשל במקרה שמשהו משתבש, ותשלום שהיה צריך להכנס לחשבון התעכב, ובינתיים ירדו ההתחייבויות שלנו. המינוס מאפשר לנו לעבור את התקלה הזמנית הזו בצורה חלקה. זה בדיוק המצב כיום אצל הרבה משפחות, הההכנסות ירדו בפתאומיות, וכניסה למינוס בצורה מבוקרת, בתוך מסגרת האשראי, עם אסטרטגיית יציאה, יכולה לאפשר למשפחה לעבור את המשבר.

המתודולוגיה של כלכלת המשפחה מניחה שמשפחה היא עסק, והחוקים של ניהול עסק תקפים גם במרחב המשפחתי. התנהלות יעילה עם הכסף, תכנון, תעדוף, הסתכלות על התמונה הגדולה מחד, וירידה לפרטי פרטים מאידך, יאפשרו למשפחה להשיג את המטרות והיעדים החשובים לה. התנהלות לפי המתודולוגיה גם ממתנת את השפעת המצב הכלכלי שנוצר בעקבות הופעת וירוס הקורונה. וכך ננהל סיכונים:

כסף לאיתנות כלכלית
משפחה, כמו עסק, צריכה להיות ערוכה למצבי משבר, למשל מצב בו במשך חודשים אין הכנסות, או למקרה של הוצאה פתאומית גדולה בנסיבות חריגות. ההיערכות הזו היא על ידי שמירת סכום כסף נזיל המושקע באפיק ללא סיכון, שיאפשר למשפחה לעבור כשישה חודשים עד שנה ללא הכנסות. הצורך הזה נכון תמיד, משבר הקורונה הוא מקרה פרטי.

עולם התעסוקה המודרני מאופיין בחוסר יציבות תעסוקתית. דוגמא מובהקת אפשר למצוא במגזר ההייטק, שבו חברות ופרויקטים נפתחים ונסגרים כל הזמן. שכירים שעובדים במגזר הפרטי עלולים למצוא עצמם ללא עבודה בהודעה מראש של חודש, או במקרה הטוב חודשיים. מציאת עבודה חדשה עלולה לקחת מספר חודשים, ועל המשפחה להיות ערוכה לכך.

ביטוחים
במסגרת ניהול הסיכונים, על המשפחה להיות ערוכה לקטסטרופות כלכליות. כולנו פתחנו את הכיס למסעות גיוס כספים מרגשים עבור ילד חולה שזקוק לטיפול מיוחד שאפשרי רק בחוץ לארץ, בעלויות מאוד גבוהות שאין באפשרות המשפחה לממן. הלב נקרע, כי יש דרכים יותר יעילות להתמודד עם מקרים כאילו, ובשעת חירום המשפחה צריכה להתמקד בטיפול בילד, ולא בשבר הכלכלי.
מערכת הבריאות הציבורית, שהיתה מהטובות בעולם, מורעבת בצורה שיטתית בעשור האחרון. הטיפול במשבר הקורונה הוא סימפטום של בעית שורש, ועל המשפחות לקחת אחריות ולוודא שמה שלא מקבלים מהמדינה, מקבלים באופן פרטי בעזרת ביטוחים פרטיים. החל מהביטוח המשלים של קופות החולים, וכלה בביטוחים פרטיים חשובים כמו תרופות מחוץ לסל, ואחרים.
בעקבות המשבר, כשההכנסות קטנו באופן דרסטי, הנטיה הראשונה והשגויה של משפחות רבות היא להפסיק את הביטוחים, מאחר שזו הוצאה גדולה ומכבידה על התקציב, ולא תמיד התמורה ברורה. חשוב לי להדגיש שביטוחים אינם מותרות, אלא דרך להעביר את הסיכון לחברת הביטוח. האם הבנק יאפשר לנו להפסיק את ביטוח החיים של המשכנתא עקב המצב? ברור שלא, להפך. ביטוח החיים של המשכנתא נועד למקרה שאחד מבעלי המשכנתא ילך לעולמו, ודוקא עכשיו בימי הקורונה, הסיכון לצערי גדל.
כמה סיבות לא להפסיק את הביטוחים הבריאותיים: למרות שרובם לא מכסים מקרים של קורונה, מחקרים הראו שיש קשר חיובי בין מצבי לחץ וחרדה לבין הסיכוי לפתח מחלות שונות, וחשוב להשאיר את הביטוחים בתוקף למקרה שיהיה בהם צורך. בחלק מביטוחי הבריאות יש תקופת הכשרה, כלומר תקופה שבה משלמים על הביטוח לצורך צבירת ותק, אבל לא זכאים לביטוח. אם מבטלים את הביטוח, כשמחדשים צריך להתחיל את תקופת ההכשרה מחדש. וגם, ביטוח בריאות חדש מחייב הצהרת בריאות חדשה, ואם חלה הרעה במצבנו הבריאותי, הביטוח החדש לא יכסה אותה.
מה כן אפשר לעשות? לבדוק את הביטוחים, לוודא שאין כפל ביטוחים, לבקש הנחות בביטוחי החיים, ולהתאים את הביטוחים למצב המשפחתי אם השתנה.
אפשר להתייעץ עם סוכן הביטוח לגבי הסדרי תשלומים זמניים.

פנסיה
בשנים האחרונות, מאז שנחקקו ב-2008 חוק פנסיה חובה, וב-2017 חוק פנסיה חובה לעצמאים, המדינה העבירה את האחריות לפנסיה לציבור, והפנסיות הפכו להיות צוברות. שלא כמו בדורות הקודמים, שבהם הפנסיה היתה אחוז מהמשכורת, בפנסיות החדשות, הקיצבה שנקבל בפנסיה תלויה בסכום שנצבור במהלך שנות העבודה. סכום זה תלוי במסלולי ההשקעה שנבחר ובביצועי שוק ההון, אותו שוק הון שבחודש האחרון חווה ירידות חדות, ואף אחד לא יכול להתחייב מתי יתחילו העליות.

ההיסטוריה מלאה משברים גדולים ומלחמות, שהובילו לירידות חדות וארוכות בשוק ההון, ובטווח הארוך השוק תמיד נתן תשואה עדיפה על האלטרנטיבות. חוסר הבנה של התחום הזה, ושל מהות חיסכון וחשיבות הסיכון בהשקעות לטווח ארוך בפרט, גורם לרבים לקבל החלטות שמונעות מרגש ולא משיקולים רלוונטיים. ואתן דוגמא: לאחר המשבר הפיננסי הגדול של 2008, פנו מנהלי תכניות הפנסיה לציבור, והציעו לו לעבור למסלול מותאם גיל. המשמעות: ככל שמתקרבים לגיל היציאה לפנסיה, מעבירים את החיסכון למסלול עם פחות סיכון.

מי שפעל לפי ההמלצה הוריד את הסיכון, ולמרות שהשוק חווה ירידות חדות, החיסכון שלו ירד בצורה מינורית. מי שהתאים את הסיכון למטרות, ראה את השוק טס למעלה בעשור האחרון, והוא לא היה שם, ולכאורה הפסיד הרבה כסף. בניהול סיכונים מחושב, לוקחים בחשבון שמה שעולה יכול גם לרדת, ואם הכסף נדרש בטווח הקצר לא יהיה זמן לחכות לתיקון, ולכן חשוב להתאים את הסיכון למטרת החיסכון ולטווח ההשקעה.

צעירים וצעירים קצת פחות, שלפניהם עוד שנים רבות של חיסכון לפנסיה במסלולים מותאמי גיל, המשמעות היא שבשנים הקרובות הכספים ישארו במסלולים מסוכנים, וככל שיתבגרו, הסיכון באופן אוטומטי יותאם לגיל. ההמלצה שלי לחוסכים לפנסיה היא להכנס לדוחות שמגיעים בימים אלו, לבדוק שאתם במסלול מותאם גיל, לראות שדמי הניהול שאתם משלמים הם לא יותר מהממוצע בתכנית, ורצוי שפחות. בנוסף, לבדוק שכל ההפרשות שרשומות לכם בתלושי המשכורת אכן הופקדו בתוכנית על שמכם. חוץ מזה לא לעשות כלום.

לכל מי שיצא לחל"ת או פוטר, ממליצה לוודא שהחלק של הביטוח שיש בתכנית הפנסיונית ממשיך להיות משולם: על ידי המעסיק, על ידי חברת הביטוח, או בהוראת קבע שתעשו. זה נקרא בהרבה מקומות, ריסק זמני. שימו לב שיש לפעמים הבדלים בין קרן פנסיה וביטוח מנהלים, ובין התנאים שמאפשרים המנהלים השונים. המשכת הביטוח במקרה של הפסקת עבודה יכולה להיות עד שנתיים, ומבטיחה שהמעסיק הבא יהיה מחויב להפריש לפנסיה מהיום הראשון, ולא אחרי חצי שנה. ממליצה להקדיש את האנרגיות ללימוד והבנת הנושא, על מנת למנוע טעויות ואובדן זכויות.

ניהול הוצאות
בעקבות הבידוד החברתי שהוטל עלינו, אנחנו נאלצים להתנהל אחרת מהרגיל, וזו הזדמנות להבנה של הוצאות משפחתיות. אלה מתחלקות לשלושה סוגים:

הוצאות קבועות: אלו שמשלמים פעם בחודש, רצוי בהוראת קבע. גם אם נחליט לעצור את ההוצאה, זה ישפיע רק בחודש הבא. מדובר על הוצאות דיור (משכנתא או שכר דירה), ביטוחים, תשלומים שונים כמו ארנונה, מים, חשמל, הוצאות תקשורת, החזרי חובות (כולל פריסה לתשלומים בכרטיס אשראי), והוראות הקבע לחיסכון.

אצל רוב המשפחות, ההוצאות הללו תופסות נתח משמעותי מהתקציב. כדאי לעבור על כל הוראות הקבע. מפתיע אותי כל פעם מחדש החיסכון שאני מצליחה להשיג לאנשים רק מהפניית הפנס ובדיקת התנאים, החל בבדיקת מספר הנפשות המעודכנות בחשבון המים (זמן מצוין לדווח על כל הילדים), המשך בתנאי המסלול של האינטרנט, ביטול המוזיקה בהמתנה בסלולאר, מחשבה מחודשת על נחיצות הקו הנייח, ומודם טלוויזיה בכל חדר. אתר מאוד מומלץ להשוואת עלויות הוא "כמה זה". לפעמים, כמו במקרה ששני בני הזוג עצמאיים וקיימת עצירה בהכנסות ומצוקה תזרימית משמעותית, ניתן לפנות לבנק ולבקש הקפאה של תשלומי המשכנתא והחזרי ההלוואות. צריך לזכור שזו לא מתנה, זה עולה כסף, אבל זה מהלך שניתן לשקול בחיוב כשהמצוקה גדולה.

הוצאות שוטפות: מדובר בעיקר במזון ודלק, שנערכות כמה פעמים בחודש. בדרך כלל אנחנו אוכלים אותו דבר ונוסעים לאותם מקומות, לעבודה ובחזרה, או מבקרים את המשפחה. בממוצע, הסכומים החודשיים יהיו די קבועים. אבל עכשיו, כשאנחנו בבידוד ומתבקשים לא לצאת מהבית, בהרבה משפחות סעיף המזון גדל. חלק מהרכישות שנעשו בתקופה האחרונה היו רגשיות, ונבעו הן מחוסר הוודאות שהמצב החדש יצר, והן מחוסר האמון שיש לנו במערכת. רבים רצו לוודא שתהיה כמות מספיקה של מזון בבית. אבל גם את הרכישות האילו אפשר וכדאי לנהל ביעילות.

מזכירה שוב את השיטה לניהול מלאי בבית:
להכין רשימה מסודרת של המוצרים שאתם חושבים שכדאי שיהיו בבית למקרה של מחסור במזון. מציעה שברשימה יהיו מוצרים יבשים כמו אורז, פסטה, קיטניות וכו’, מומלץ שאלה יהיו רק דברים שאתם באמת משתמשים בהם. את הכמויות מחשבים לפי הצריכה בפועל של המשפחה. אפשר ממש לתכנן תפריט יומי, לחשב כמה אורז צריך, כמה פסטה וכו.
אחרי שהרשימה מוכנה, לעבור על כל המצרכים שכבר יש בבית. זו הזדמנות מעולה לעבור מוצר מוצר, לרשום כמה יש, ולסדר בארון כך שתשתמשו קודם במוצרים הישנים יותר, ולא תגיעו למצב שאוכל מתקלקל וזורקים אותו. לגבי הפג תוקף: כמו שיש מוצרים שמתקלקלים לפני הזמן המומלץ, יש הרבה מוצרים שמחזיקים מעמד מעבר לתאריך המומלץ. גם אם מוצר עבר את התאריך הרשום, כדאי לבדוק אותו לפני שזורקים סתם.
אחרי שהוחלט מה צריך שיהיה בבית, נבדק מה יש, מכינים רשימה של החוסרים, ורוכשים רק לפי הרשימה הזו. את הקניות החדשות שמים מאחור, ומשתמשים קודם במוצרים שיש בבית. בכל פעם שמשתמשים במשהו, רושמים שצריך לרכוש את הפריט הזה.
זה הרגל שעוזר להמנע מרכישות אימפולסיביות בימים רגילים, ובימים אלה בפרט. כשנחזור לשיגרה, אפשר יהיה לשקול להוריד את הכמויות במלאי, ואז תהיה תקופה של ירידה בהוצאות.

כדאי לשים לב כמה מהמוצרים שאתם רוכשים הם חומרי גלם, שמשמשים להכנת מזון, וכמה הם מוצרים מתועשים של מזון מעובד, חטיפים ופינוקים, שערכם הבריאותי נחות. ככל שיהיו יותר חומרי גלם ופחות מוצרים מעובדים, כך הסל יהיה זול יותר ובריא יותר. בימים הללו של הבידוד, בישול משותף יכול להיות חוויה משפחתית, מהנה וחסכונית.

הוצאות משתנות: ביגוד והנעלה, מוצרים לבית, רהיטים, בילויים וחופשות, מתנות ואירועים, טסט לאוטו ועוד. רוב המשפחות נכנסות לגרעונות חודשיים כי הן לא יודעות לנהל את ההוצאות הללו, שדווקא בימי הקורונה נעצרו. לחלק מאיתנו זו הזדמנות מצוינת לתעדף מחדש, ולראות מה להכניס לתקציב ומה פחות חשוב. לאחרים זה יהיה הכרח כואב.

תכנון יעדים כלכליים
חיסכון, הוא למעשה דחיית סיפוקים בהווה לטובת מימוש יעדים עתידייים. הרבה משפחות לא מתכננות כלל, אחרות מתכננות בגדול. אלו גם אלו חוסכות לפי האפשרויות, ללא הגדרת יעדים מדויקת, מה שפוגע בשימוש בו בשעת הצורך. בזמנו עבדתי במרכז פיתוח ישראלי של חברה בינלאומית, שנאלצה מסיבות כלכליות לסגור את המרכז בישראל. 70 עובדים מוכשרים פוטרו. אחד מהם סיפר לי שנסע מרחק רב לריאיון עבודה. שאלתי למה הוא לא מתמקד בחיפוש עבודה קרוב לבית, ובינתיים משתמש בחסכונות, והוא הסתכל עלי, לא מבין. בעיניו, זו לא היתה סיבה מוצדקת לשימוש בחסכונות. אלה נועדו לילדים. עובד אחר סיפר לי שהוא נותן לעצמו תקופה של כמה חודשים להתעדכן מקצועית, ולראות לאיזה כיוון מקצועי הוא רוצה להתפתח. בסופו של דבר שניהם מצאו עבודה. הבחור השני ניהל את התהליך ברוגע, התפתח והשיג עבודה שמקדמת את הקרירה שלו.

בעבודה לפי מתודולוגיה של כלכלת המשפחה, כשמתכננים את החזון הכלכלי, חשוב להגדיר את המטרות, את הטווח שלהן, ולהתאים את הסיכון לטווח היעד. הרבה פעמים אין מספיק עבור כל המטרות, וצריך לתעדף ביניהן.
כפי שציינתי קודם, ביעדים לטווח ארוך נרצה להגדיל את הסיכון, וככל שהתאריך למימוש המטרה מתקרב, להקטין את הסיכון. מטרות ויעדים לטווח הקצר, לא כדאי שיהיו חשופים לסיכון, שכן יש חשש שבדיוק כשיגיע מועד השימוש, תהיינה ירידות שערים והכסף לא יספיק למטרה.

כיום, בשל החששות מהמצב הכלכלי הלא ברור, זה הזמן לעבור על אסטרטגיית ההשקעה, ולוודא שיש התאמה בין הצרכים המשתנים לבין החסכונות. כספים המיועדים לטווח ארוך, להתייעץ עם בעלי מקצוע לגבי אסטרטגיית השקעה.

למה חשוב להקפיד על נראות חיצונית, ואיך לטפח את הנראות הפנימית
כשהבנתי לפני כעשור שהמקצוע שלי כבר לא מספק אותי, נלחצתי. הייתי כבת 40, אימא לשתי בנות קטנות, וידעתי שאני לא יכולה ולא רוצה להמשיך במה שעשיתי. עשרים שנה איפרתי, השקעתי בזה באהבה. למדתי בלונדון איפור קולנוע וטלוויזיה, עבדתי שם, ואיפרתי עשרות סרטים ותכניות טלוויזיה. עבדתי בתיאטרון הבימה, בצילומי אופנה ותדמית, ואיפרתי כלות ובאירועים. כל השנים לימדתי איפור בבתי ספר מקצועיים, ולפני כעשור גם התחלתי להעביר סדנאות איפור אישיות וקבוצתיות לנשים ולנערות.
אני עצמי אגב התחלתי להתאפר באופן קבוע רק בשנות ה-40 לחיי, אבל תמיד ידעתי והרגשתי שיש באיפור משהו מעבר, רק שלא ידעתי להגדיר אותו במילים. לפני כחמש שנים, קצת לפני גיל 50, החלטתי שהגיע הזמן לבצע שינוי בחיים, והתחלתי ללמוד תטא הילינג, אקסס קונשסנס, ניקוי ההו'אופונופונו, ריפוי תודעתי ומגע מרפא.
למעשה, במקביל לאיפור, נושא הטיפולים הרגשיים והאנרגטיים שמשולבים במגע, ליווה אותי ככל שהתבגרתי. כבר בשנות ה-20 שלי למדתי רייקי והתוודעתי לשיטת הטיפול של אבי גרינברג, כשאני עצמי עברתי משבר לקראת גיל 30, וראיתי איזה שיפור והתפתחות עברתי בזכות הטיפול בעצמי.
בשלב מסוים אפילו חשבתי לעזוב את האיפור ולעבור לתחום הטיפולי, אבל בכל פעם דחיתי את הרעיון. מה שקרה בפועל זה שכל פעם שאיפרתי, נשים היו אומרות לי שהן מרגישות שהן משתנות ברגע שאני מאפרת אותן או מלמדת אותן, ויש בכך משהו שגורם להן להרגיש אחרת, טוב יותר.

לאט לאט התחלתי לחקור את הקשר בין הנראות להרגשה שלנו, והבנתי שהנראות היא קודם כל רגשית, ולכן ניתנת לשינוי על ידי למידה וקבלה עצמית. במקביל הבנתי שהתלמידה הכי טובה של השיטה הזו היא בראש ובראשונה אני, שמתפתחת ולומדת בכל יום מחדש לקבל את עצמי, עם כל השינויים שאני עוברת. מתוך הלמידה על עצמי, קל לי יותר להעביר את המסר, ואני שמחה על כל אישה שמתפתחת ואוהבת את עצמה יותר. ככל שהעמקתי בפנימיות שלי הבנתי שחלק מתודעת שפע היא הנראות והטיפוח העצמי, ואכן כל יום שעובר אני אוהבת את עצמי ומקבלת את עצמי יותר ויותר.

אהבה עצמית היא לא משהו שמלמדים אותנו בילדות, ולעיתים אף להיפך. המערכת המשפחתית של הילד והסביבה הקרובה לא נותנים לו – במכוון או שלא – מספיק כלים כדי שיאהב את עצמו. אהבה עצמית היא המפתח לחיים טובים ומספקים, שמאפשרים לנו להתפתח ולבקש את שמגיע לנו בלי פחד. אהבה עצמית מורכבת מקבלת ואהבת המראה החיצוני שלנו וחיבור לאהבה של הפנימיות שלנו על סך כל פגמיה ויתרונותיה.
נולדתי באשקלון להורים צעירים מאוד, אבל למרות שגדלתי בסביבה תומכת ואוהבת, משום מה תמיד הרגשתי לא מספיק. לא מספיק טובה, לא מספיק מוצלחת, לא מספיק יפה, לא מספיק חכמה, לא מספיק מקובלת, לא מממשת את הפוטנציאל. לא מספיק אהובה.
התחושה הזו ליוותה אותי חלק גדול מאד מחיי והשפיעה על כל תחום בהם, ואני חושבת שחלק מהדברים שעשיתי נעשו על מנת להוכיח שאני אחרת. שיטת הביוטי תרפיה התגבשה אצלי כשהבנתי שטיפול שמכיל שינוי שהוא גם חיצוני וגם פנימי, מעורר סינרגיה מעצימה מאין כמוה. ביוטי תרפיה היא שפה טיפולית המדברת נראות רגשית. שפה שבעיקר מדברת לנשים, אך גם לגברים יש בה מקום. שפה של אהבה עצמית לעצמי. שפה של חמלה וקבלה, שפה בה אין ביקורת יום יומית ואין שיפוט לכאן ולכאן.
זו שפה נקייה, שפה שבה אימהות מעבירות לבנותיהן את עוצמת האהבה העצמית על ידי פעולה אחת עיקרית – אהבת עצמן. אהבה עצמית היא דרך, היא מסע, המסע היפה בעולם. אהבה עצמית נלמדת כשאני מאפשרת לעצמי להתפתח, לתת לעצמי, לטפל בעצמי, להקשיב לניגון הקצב הפנימי שלי. רק שלי. בטיפולים האנרגטיים אני מאפשרת לחוות מהי אהבה. מאפשרת ניקוי אמונות מגבילות הקשורות לאהבת העצמי.
מה קשור האיפור לסיפור? האיפור מבחינתי הוא כלי מעשי ואנרגטי לפיתוח אהבה עצמית, פעולה יומיומית פשוטה וקלה שמאפשרת אימון באהבה עצמית. התבוננות במראה היא תחילת הדרך פנימה, והעבודה הפנימית משתקפת בה, במראה, כל יום. להתבונן בעצמנו בעיניים טובות, לאהוב את מה שאנחנו רואים, לקבל את עצמנו כפי שאנחנו.

רוב רובן של הנשים שאני פוגשת אינן אוהבות את עצמן מספיק. כשהן מתבוננות במראה, הן לא אוהבות מה שהן רואות, או לפחות את רוב מה שהן רואות. נשים נוהגות לבקר את הנראות שלהן יום יום, ולכאורה מכסות את עצמן במעטה.
אולם מבחינתי, האיפור, אין בו לכסות או להסתיר – זה מה שקורה כשיש חוסר באהבה עצמית. איפור שבא מאהבה נועד להאיר, לקשט בצבע, לשמח. כשאישה לומדת לאפר את עצמה, ואני רואה אותה מתבוננת במראה במבט אחר, מבט אוהב, אני יודעת שעשיתי את שלי. הדרך ללמד אישה שהיא יפה היא לתת לה להרגיש יפה. והמבט האוהב הזה, מלא הסיפוק וההערכה העצמית, הוא המתנה עבורי. הוא סוד הקסם שמבהיר לי שאני מממשת את הייעוד שלי.
כדי להגיע להתבוננות הזו צריך לחזור אחורה ולהבין שנולדנו לעולם שיפוטי. כבר בשנייה שיצאנו מבטן אימנו, חווינו מבט חיצוני על עצמנו. כל מי שנולד חווה את הרגע בו יצא מהרחם אל ידיים שאחזו בו, ועיניים שהתבוננו בו עם מגוון רגשות ותחושות שסבבו סביבו. אהבה, כעס, כאב, אושר, תסכול ועוד רבים אחרים.

הילד/ה קטן, גדול, יפה, מכוער, חמוד, בכיין, מעצבן, מקסים, נוח. ככה זה כל התינוקות. והשיפוטיות הזאת כמו נדבקת בנו, ואנו מתחילים להגדיר את עצמנו לפיה ולבקר את עצמנו ככל שאנו מתבגרים. הנראות החיצונית היא סמן לביקורת פנימית – שימו לב כמה פעמים אתם ביקרתם את עצמכם. אני לא מספיק יפה, לא מספיק טובה, לא מספיק צעירה/בוגרת, לא מספיק סקסית, לא מספיק מצליחה, לא מספיק מתקדמת. רק כשאנו רואות את עצמנו בעין טובה, שאינה שיפוטית, רק אז אנו מצליחות לשבור את מעגל הביקורת. פתאום, אין מקום להשוואה. אני אני, כפי שאני. לא יכולה ולא רוצה להיות או להתנהג כמו מישהו אחר. אני מקבלת אותי כפי שאני, ויותר מזה, אוהבת את עצמי כפי שאני. מאותו רגע החיים מקבלים תפנית של שלווה שאינה תלויה בדבר.
התקופה המיוחדת הזאת מביאה אותי למחשבה שתודעת היופי משתנה לחלוטין. לאט לאט נלמד לקבל את היותנו כפי שאנו בכל רגע נתון. מי שילמד ויפתח עם עצמו מערכת יחסים שבנויה על קבלה עצמית, יזכה להביא את עצמו למקומות עמוקים ומטיבים מאין כמוהם, ללא כל תלות חיצונית.

האהבה תמונה בנו. הטוב טמון בי. האור הוא אני. הוא בתוכי, ועלי רק לאפשר לו לזהור על ידי פעולות פשוטות וטבעיות שנולדתי איתן, אבל כוסו בביקורת, שיפוט ופחד. זה הזמן לקלף את הקליפות. להגיע לגרעין הנוכחות הפנימית ולזהור.
טיפוח העצמי מתחיל מבפנים, וזו האחריות שלנו לדעת איך לטפח את עצמנו, באיזו דרך, ובאיזו מידה כך שניראה יפות ומטופחות, אבל לא ניפגע בעצמנו או נתמכר לקבלה חיצונית בלבד. ריפוי וטיפוח עצמי והעצמי דורש מאתנו תשומת לב אחרת: התבוננות עמוקה, ניקוי חסמים פנימיים וחיצוניים ואימון תודעתי. נשימה עמוקה. תרגול תודעת שפע, התרכזות ביש. נקו פחדים ומחשבות על ידי כתיבה, יצירה, הו’אופונופונו, או בכל דרך שתבחרו. צאו לטבע. שבו בשקט. שילחו אהבה וסליחה לכם ולסובבים אתכם. השתמשו בחמלה. עשו שלום עם עצמכם.

סידור וארגון הבית מחדש הוא רענון חיצוני, שמאפשר רענון פנימי

מגיפת הקורונה פוגשת כל אחד ואחת מאיתנו במקום אחר. היא גורמת לנו להתמודד עם מצב חדש, לא מוכר, ומעלה אצלנו קשת רחבה של תחושות והתמודדויות. כך או כך, היא חייבה אותנו לעצור. לגמרי. ועצירה, פעמים רבות, מביאה איתה הזדמנות להתבונן, אולי אפילו לשנות.

הימים אמנם נראים זהים, אבל תאמינו או לא, אנחנו כבר בחופשת פסח. השינוי מורגש גם במזג האוויר, שהופך אט אט נעים ומזמין יותר, ואפריל מטבעו הוא חודש  של התחדשות וריענון. ברוח הדברים, הפעם החלטתי להביא אליכם שינוי מסוג אחר – ריענון של הבית, שמביא איתו גם ריענון של המיינד והנשמה. ובסוף, יש גם הטבה רק בשבילכם.

לשחרר חפצים, לא זיכרונות

פנה אליי לקוח עם דירה שגדל בה מיום היוולדו, ושהבין שהיא לא עומדת עוד בדרישות של התקופה המודרנית. החלטנו לעשות שינוי מהותי, אבל ההחלטה היתה לא פשוטה עבורו, כי הקיר עם הטפט הזכיר לו את הארוחה המשפחתית. אבל הוא הבין ששבירת הקירות והסרת הטפטים אינם מוחקים את הזיכרון המתוק של הארוחה המשפחתית שנהגו לאכול באותו חלל, וגם אם נוריד ונשנה את המבנה הפנימי של הבית המיושן, הזיכרונות והרגש עדיין ילוו אותו תמיד.

כשאני נכנסת לבית מבולגן ועמוס, אני מבינה שיש סיפור מאחורי הבלגן, ומיד אני רואה את התמונה המלאה והסופית. אני יודעת לשחרר את הבית  מהעומס החיצוני, כי אני לא מחוברת לחפצים ואין לי רגשות אליהם. אני לא מזלזלת בתחושת הסנטימנטליות, אבל דואגת להסביר ללקוחות שהזיכרון תמיד ישאר שלהם.

האני מאמין שלי הוא הקול (והכל) בראש, אבל הוא לגמרי מגיע מבחוץ. הגישה שלי היא שצריך לפרק את הבלגן לגורמים, ולהתחיל להתיר את הקשר והערימות. כך נעבור תהליך עמוק ואמיתי של שחרור חיצוני, וניקיון של הקול ההוא בראש. העומס שיעלם מהעיניים יגרום לראש להיות פנוי לטפל בעצמנו. בנוסף, אני מאוד מאמינה במינימליזם. פחות הוא יותר. פחות חפצים, פירושו יותר מקום לרוח, יותר מקום לבדוק מה באמת עושה לנו טוב.

בית מסודר יאפשר לנו לעצב אותו נוח יותר, נעים ומזמין. פחות עמוס, בעיקר רגשי, והרבה יותר שקט ורגוע. כשיש מקום, אפשר וצריך להניח חפץ נוי, תמונה מיוחדת, מארז נרות ריחניים או חפצים שמסמלים עבורנו משהו חיובי כדי שיעצימו את המראה של הבית וידגישו אווירה חיובית.

טיפ הזהב

אל תדחו למחר, הוא תמיד בורח לנו. הדברים קורים בזמן הנכון להם, וברגע שההזדמנות נקרית בדרכנו, ועכשיו זו הזדמנות פז להתפנות ולטפל בדברים שאף פעם לא היה לנו זמן אליהם. הבשורה המשמחת היא שמדובר בתהליכים שברגע שעושים אותם בצורה נכונה, כשיש תבניות ארגון יעילות שמפנות מקום לכל חפץ, אז מדובר בסדר שנשמר לאורך זמן, ורותם אליו את כל בני הבית. כך אני רואה בהרבה בתים, שפתאום אפשר לשתף את הילדים בתהליך הסדר בדרך של משחק והנאה. בכלל, כדאי ורצוי ל הנחיל להם ארגון וסדר. זה כלל חשוב להצלחה בחיים.

פנתה אלי אמא לשישה, והרגשתי שאני מתגייסת לעזור לבית שבו הסדר הלך לאיבוד.
יחד עם ההורים והילדים פרקתי לאט לאט את הבלגן לגורמים, והבאתי פרקטיקה לפעילות השיגרתית של המשפחה. הנגשתי את המשחקים והבגדים לילדים, הכנסנו סדר יום, שילמדו להיות מאורגנים, ובהתחלה זה מעין משחק, אבל כשמתרגלים לשינוי, זה הופך להיות אורח חיים. הילדים לקחו חלק פעיל במשימות הפשוטות ומותאמות גיל כמו למיין משחקים, ולסדר לפי קטגוריות וכדומה.

סדר לצד תרומה לקהילה

אחרי ארגון וסידור הבית, אנו מוציאים החוצה כמויות של בגדים, ספרים, משחקים, ואפילו רהיטים כבדים, שאינם משרתים אותנו יותר, ואני תמיד דואגת להעביר הלאה לאחרים. יש לי קבוצה שבה מוסרים דברים באהבה, להת' ארגן – למסור באהבה, שם אני מעלה את הדברים למסירה והם מיד מוצאים בית. אז מצד אחד שחררנו וסידרנו את הבית, ומצד שני דאגנו להעביר את החפצים למי שזקוק להם.

בן הזוג שלי הכניס אותי לארון שלו, ואמר לי לעשות מה שאני רוצה. נתן בי אמון מלא, כי הוא הבין שיש הרבה דברים שהוא נעול עליהם ולא בצדק, ואחרי שעשיתי את הסינון נתתי לו לראות את הערימות, והוא פשוט לא האמין לכמויות המטורפות ששחררנו. כשאני אומרת ערימות, אני מדברת על למעלה מ-30 שקיות שיצאו מהארון. זוכרים את האמא לשישה? אז היא זכתה בכל הטוב הזה, וכשהיא מעלה תמונות לאינסטגרם אנחנו רואים את השימוש בבגדים שקיבלה.

תחושת הסיפוק של סדר לאחד ועזרה לאחר, היא המניע שלי. אני מאמינה שאם אני עושה טוב לאנשים, הטוב הזה חוזר אלי. יש דברים הרבה יותר חשובים מכסף.
השינוי החיצוני שנעשה נוגע ברגש, והעימות עם המציאות העמוסה והמיותרת שיש לנו בחיים, שאנחנו הבאנו על עצמנו, היא התהליך האמיתי. העבודה שלי היא לא לסדר ארונות, אלא לעשות סדר אמיתי בחיים.

לקצר את חיי המדף

עבדו בשלבים, באופן לא מעמיס. עברו אזור אזור, מרחב מרחב, הקדישו זמן לכל מקום. אל תסדרו את כל הבית ביום, עשו זאת רק אם יש לכם אנרגיה לכך. הוציאו מדף, מיינו, אווררו והחזירו למקום. כך לא תעמיסו עליכם אבק ורגשות. יותר פשוט להתעסק בחלקים הקטנים עד להשלמת הסדר המלא. שלב אחר שלב, לאט לאט, מדף מדף. כשעושים זאת בשלבים, אנחנו לא מוצאים את עצמנו בפרידה מהחפצים.

לרוב, כשאנחנו מתכוונים להתחיל לסדר את הבית, היקף הבלגן "מתקיף" אותנו, ואנחנו מוותרים מראש. כשאנחנו תוחמים אזורים, יותר קל לגשת לכל אזור בנפרד ולטפל בו. זכרו שהארגון צריך להיות פונקציונאלי, באופן שישרת אותנו לאורך זמן ויעבוד בשבילנו, ולא אנחנו בשבילו.

על רגל אחת, אל תערמו חפצים זה על זה. מילת המפתח היא נגישות, וברגע שנוצר מערום, משהו כנראה לא עובד נכון. צריך לאפשר גישה קלה ונוחה לחפצים שנמצאים בשימוש יומיומי, כך שאפשר יהיה להוציא וגם להחזיר אותם בקלות, אחרת, שוב בלגן. מיינו וארגנו חפצים לפי קטגוריות, והכי חשוב – אל תאגרו. זכרו שעומס בחפצים מכביד עלינו ולא משרת אותנו, גם רגשית.

התחברתם? רוצים להתחיל לסדר ולא יודעים איך להתחיל? דברו איתי. עכשיו במיוחד לקראת פסח אני מציעה הנחה בלעדית לקוראי המגזין: 10 אחוזי הנחה לפגישת ייעוץ לסידור הבית עם רננה "להתארגן מחדש".

יאללה, הלכתי לסדר.

למה כשאנחנו עומדים בפני ההוצאה הגדולה בחיינו, רכישת דירה, אנחנו מתקמצנים על הכסף הקטן. רותם נמיר פרדס מסבירה איפה באמת שווה להשקיע
לא מעט אנשים מסתכלים בדרך שונה על דברים, שבשורה התחתונה הם למעשה אותו דבר. יש לנו נטייה לפגוש הזדמנויות שיקדמו אותנו, ולוותר עליהם בגלל המחיר שלהם. למשל, כשאנחנו ניגשים לקניית בית, ואנחנו יודעים שעומדת בפנינו הוצאה גדולה של כסף רב, שאת רובו נגייס כהלוואה, אנחנו מכינים את עצמנו נפשית לקושי, להוצאה גדולה ולביורוקרטיה שסובבת את המהלך.

עם זאת, אצל רוב האנשים קיימת בעיה של עיוורון חלקי – התעלמות מההוצאות הנלוות לקניית הבית. יותר מזה, לעיתים אנחנו נוטים להתקמצן על ההוצאות האלו. זה מה שאנחנו אומרים לעצמנו: 'אני הולך לקנות בית במיליון וחצי שקלים, מאיפה אני אביא עכשיו כסף ליעוץ לקנייה נכונה ובמחיר מתחת לשוק; אני הולך למנף את הבית שלי לקניית דירה להשקעה, אז אחסוך ביעוץ למשכנתא; בשביל המשכנתא אקח את השמאי הזול ביותר; אוכל לחסוך בעורך הדין, יש לי בן דוד שסיים לימודי משפטים לאחרונה', ועוד משפטים מהסוג הזה.

התוצאה היא שאת הכסף הגדול נוציא כמעט ללא מחשבה, העיקר שתהיה לנו דירה. נסתכל רק על המטרה, ולא ניקח בחשבון את הדרך שיכולה לתת לנו תוצאות הרבה יותר טובות, אם נלך בה נכון. בפועל, זה אומר שאת האפשרות לחסוך הרבה כסף בקבלת יעוץ נכון ואיכותי, על זה נוותר, כי אנחנו מתקמצנים.

עם יעוץ נכון, את הבית במיליון וחצי שקל יכולנו לקנות רק ב-1.350 מיליון, אבל היי, חסכנו 1390 שקל על יעוץ. מישכנו את הבית כדי לקנות דירה נוספת, אבל היי, חסכנו כמה אלפים על יעוץ משכנתא. אז מה אם הבית שלנו נמצא בסיכון יותר גבוה? מה זה חשוב אם עשינו את כל הטעויות בקניית הדירה, ועכשיו היא לא מושכרת ואנחנו צריכים להחזיר בעצמנו את תשלומי המשכנתא?

לקחנו משכנתא שהפקיד בבנק המליץ לנו, והשמאי נתן הערכה נמוכה בהרבה ממה שכתוב בחוזה, ולא הצלחנו לגייס את הסכום הדרוש לקנייה, העיקר שחסכנו על יעוץ שהיה מונע את התסבוכת. הצלחנו גם לחסוך על עוה"ד, כי לקחנו מישהו חסר ניסיון, מתמחה בתחום אחר שלא מבין כמעט כלום במקרקעין, אז עכשיו הרישום של הדירה מסובך כי הנסח לא נקי, ויש לעירייה חוקים מוזרים שהוא לא מכיר, וכו'. לדעתי כבר הבנתם את התמונה.
הנחמה היחידה היא שזה קורה לרובנו, אבל לצערנו זאת נחמת טיפשים. אנחנו חייבים להיות מודעים ולהתגבר על הרצון לחסוך ולהתקמצן בהוצאות שמסביב לקנייה עצמה. להבין שיעוץ זה כסף קטן לעומת הרווח מקבלת יעוץ מקצועי ונכון; להשקיע באסטרטגיה שתתאם בין תקציב לרצונות, ללמוד מראש על הבורות שבדרך ואיך לא ליפול בהם; לקבל ליווי שמאפשר לשאול שאלות ולמצוא פתרונות, ולמצוא עסקאות במחירי מציאה, כך שכשתגיעו לסיום הקנייה, כבר תדעו מה הדרך הנכונה לקניית הדירה הבאה שלך, והכי חשוב – ברווח. בזכות יעוץ נכון תרוויחו שקט כלכלי, שקט נפשי ותוכלו לישון טוב בלילה, מפני שהכל מתנהל בקלות וביעילות.

היחס שלנו ליעוץ צריך להיות שמדובר בהשקעה, בהצלחה של העסקה, וזו השקעה מינורית לעומת הרווחים הצפויים. אתם בטוח מכירים את המשפט: "בשביל לעשות כסף, צריך להוציא כסף".

עצמאות כלכלית

המסע שלי לעצמאות כלכלית התחיל בגיל מאוחר יחסית. עד אז נתתי לחיים להוביל אותי. עבדתי מפני שחייבים לעבוד, מפני שערך העבודה היה מאוד גבוה אצלי, אלה הערכים שגדלתי עליהם בקיבוץ. השכר שקיבלתי היה משני. לא התעסקתי עם חשבונות הבנק, תשלומים לרשויות, והמחשבה על חיסכון ועל העתיד היתה רחוקה ממני. מה שכן, היו לי הרבה חלומות על כסף. הרבה כסף.

אני זוכרת שגרנו בארה״ב, והיינו קונים כרטיס לוטו בדולר (זה כל מה שיכולנו להרשות לעצמנו). עד ההגרלה היה לנו זמן לחלום מה נעשה עם הכסף, ובלילה לפני השינה יכולתי לדמיין את הבית הגדול עם בריכה שאגור בו, רהיטים מדהימים, גינה, פאטיו, ג׳קוזי, מכונית גדולה ויפה, נסיעות למקומות אקזוטים, מסעדות והרבה הרבה בגדים, נעליים, ועוד נעלים, ועוד נעליים. למחרת הסתבר שלא זכינו בהגרלה, והכל התחיל מחדש.

השינוי המבורך שלקח אותי לעצמאות כלכלית הגיע בבת אחת. פתאום נפל האסימון. אני חיה את המציאות שבחרתי לעצמי, ואני רשאית לבחור משהו אחר, שונה. אני זוכרת את ההתרגשות של הגילוי החדש. הבנה ברורה ובהירה שאני יכולה להגיע לביטחון ולעצמאות כלכליים.

התחלתי ללמוד דברים חדשים, שלא חשבתי שאלמד ואעסוק בהם אי פעם. בחרתי להתמקד בהשקעות נדל"ן, והרגשתי שהגעתי הביתה, תרתי משמע. יצרתי לעצמי את המקום והדרך שהובילו אותי לעצמאות כלכלית. וכשאנחנו משנים את המציאות שלנו, אנחנו משפיעים גם על הסביבה שלנו, וכולם משתנים אתנו.

מה באמת חשוב לכם בחיים

האם הייתם מרגישים אחרת אם היה לכם ביטחון ועצמאות כלכליים?
נושא הכסף משפיע על כל תחום בחיים שלנו, ובמיוחד על מדד האושר. אם יש לנו ביטחון כלכלי נוכל לעסוק במה שאנחנו אוהבים, לא נריב עם בן או בת הזוג, נישן טוב בלילה ונקום כל בוקר בראש שקט, נוכל להעניק לילדים את כל מה שחשוב להתפתחות שלהם, לבלות ולצאת לחופשות, לטפח תחביבים ועוד ועוד דברים.

למעשה, כשיש ביטחון כלכלי יש לנו יותר זמן ושקט נפשי, ונוכל גם להמשיך להשקיע עוד, כדי לשמר ולהגדיל את הביטחון והעצמאות הכלכלית שלנו.

למה להשקיע דווקא בדירה

בעולם נעשו מחקרים רבים בנושא ביטחון כלכלי, כולם מראים שלאנשים בעלי אמצעים, אנשים שלקחו אחריות והגיעו לעצמאות כלכלית, לכולם יש נכסי נדל"ן. יותר מזה, לכולם יש מיומנויות נדל"ניות, הם יודעים איך למצוא דירה או נכס מתחת למחיר השוק ולהרוויח בקנייה, איך להתנהל עם שוכרים, והם מבינים במיסוי.

דבר נוסף בולט מאוד הוא שלכולם יש צוות תמיכה. הם בונים צוות של יועצים שמלווה אותם ותורם רבות להצלחה שלהם. לא סתם אנשים מסוימים מגיעים לעצמאות כלכלית ואחרים לא. ההצלחה מורכבת מתכנון, אסטרטגיה, למידה של התחום ומיקוד כמו של קרן לייזר במטרה שאותה הציבו לעצמם. דבר אחד ברור: אף פעם לא מאוחר להתחיל ללמוד ולהצליח לקנות דירה להשקעה. כל מה שצריך זה רצון ללמוד ולהתקדם.

לפני הכל חשוב להבין שכל אחד יכול לקנות דירה להשקעה, אבל הרוב (יותר מ-90 אחוזים) קונים דירות ללא ידע, ולכן ההשקעות שלהם לא מוצלחות. הם אלה שאנחנו שומעים עליהם במדיה, המשקיעים המאוכזבים שהפסידו הרבה כסף. והם אלה שמעוררים בנו את הפחד להפסיד כסף.

משקיע נדל"ן שמבין עניין יזהה מיד משקיע מוצלח אחר, מפני שהמשותף להם הוא צורת חשיבה דומה, מה שאני מכנה "חשיבה נדל"נית". לא מסובך לסגל לעצמנו את דרך החשיבה הנדל"נית, כל מה שצריך זה נכונות ללמוד דברים חדשים. להיות מוכנים לאמץ רעיונות חדשים שישרתו אותנו יותר טוב.

הדרך לשינוי חשיבה שיוביל לקנייה מוצלחת של נכס במחיר נמוך ממחיר השוק היא פשוטה: לימודים. בקורס ״נדלניסט פרמיום״ תלמדו איך לקנות דירה להשקעה, בשיטה קלה ופשוטה שתוביל אתכם שלב שלב לקנייה מוצלחת ורווחית.

כדי לבצע עסקה מוצלחת להשקעה הראשונה שלכם, חובה לקיים את התהליך עם מנטור שילווה אתכם (מתווכים לא נועדו למשימה הזאת). קריטי שמי שמלווה יהיה בעל ניסיון עשיר, אדם שביצע השקעות רבות ולכן החשיבה הנדל"נית היא טבע שני שלו.

רבים נוטים לוותר על השלב הזה, ורואים בו בזבוז כסף. העובדות בשטח מראות שזהו שלב חשוב ביותר. רבים מהאנשים שליוויתי בקניית הדירה הראשונה שלהם להשקעה, ביצעו השקעות מגוונות בארץ ובחו"ל בהצלחה רבה. חלקם אפילו הפכו למקצוענים בתחום. הרוב שומר על העיסוק העיקרי שלו, והשקעות הנדל"ן מהוות את הביטחון והעצמאות הכלכליים שהביאו אותם להתעניין בתחום מלכתחילה. עכשיו חישבו שוב האם כדאי לכם להשקיע בכסף הקטן של ייעוץ ולימוד, או להפסיד הרבה יותר בשל עסקה לא טובה שעשיתם ללא יעוץ.