כולם מדברים על המפתח לזוגיות פורחת, אף אחד לא מדבר על מה שמונע ממנו להיכנס לחור המנעול. אז מהו המכשול הגדול ואיך לנטרל אותו?
אני חוזרת לי הביתה אחרי יום עמוס, סלים כבדים של קניות בידיי, ואיתי ילדי בן החמש. בעודי מפנטזת על איך אני הולכת להכניס עכשיו צ'יק צ'ק את הקניות למקרר, לשים את הילד מול הטלוויזיה, להשתרע על הספה ולנוח קצת לפני שאני פונה להכנת ארוחת הערב, אני מנסה להכניס את המפתח למנעול, ומגלה שהמפתח לא נכנס. אני מנסה שוב ושוב, מבלי להבין מה העניין, ואז מסתכלת בחור המנעול ומגלה שהוא סתום. מישהו חיבל במנעול שלי ושפך לתוכו דבק או חומר כלשהו שלא איפשר להכניס את המפתח.
איך זה קשור לזוגיות אתם שואלים? העניין הוא שלא תמיד, גם אם יש לנו את המפתח הנכון, אנחנו מסוגלים לפתוח את הדלת. בדומה לסיפור שלי, גם בתוכנו יש "מחבל" שסותם את מנעול הדלת המובילה אל זוגיות פורחת, ולא מאפשר לנו לפתוח אותה, למרות שהמפתח בידינו.
אז מהו המפתח? נורא פשוט ולא מפתיע – אהבה. אהבה כלפי בני הזוג, ולא פחות חשוב, אהבה עצמית. ומי זה "המחבל" הזה? רגש שהוא בעצם ההיפך מאהבה, שמנטרל את המפתח שלנו ומחבל לנו בסיכויי ההצלחה במציאת זוגיות ובשמירה עליה.
חשוב להבין, ההיפך מאהבה היא לא שנאה. ההיפך מאהבה הוא פחד. פחד, אגב, זה מה שמוליד שנאה. אנחנו שונאים כשאנחנו פוחדים. למה דווקא פחד הוא ההיפך מאהבה? כי יש לו עלינו השפעה הפוכה מזו שיש לאהבה עלינו. אהבה מרככת אותנו, הפחד גורם לנו להתקשות. אהבה גורמת לנו להיפתח בפני אנשים אחרים, הפחד גורם לנו להסתגר בתוך עצמנו. כשאנחנו אוהבים, ליבנו רחב ואנחנו רוצים לתת. פחד גורם לנו לתחושה שרוצים לגזול מאתנו משהו, מה שגורם לנו לרצות לשמור הכל לעצמנו, ואולי אפילו לדרוש מאחרים שיתנו לנו עוד. אהבה גורמת לנו נחת, פחד מכניס אותנו ללחץ.
פרנקלין דלאנו רוזוולט אמר "הדבר היחיד שעלינו לפחד ממנו הוא הפחד". כשאנחנו פוחדים, אנחנו לא מסוגלים לחשוב בהיגיון, מקבלים החלטות לא טובות ומבצעים פעולות שמובילות לתוצאות לא רצויות. מעל הכל, כשאנחנו פוחדים אנחנו לא שמחים. וכשאנחנו לא שמחים, אנחנו לא יכולים לאהוב.
אתן כמה דוגמאות מעשיות מחיי זוגיות, שמתארות אישה וגבר במצב כזה או אחר, אך כמובן שזה יכול להיות גם הפוך: אישה שמחפשת קשר, ומפחדת שאין מספיק גברים איתם תוכל ליצור זוגיות. יכול להיות שהיא פוחדת שאין מספיק גברים איכותיים שמסוגלים למצוא חן בעיניה, או לחילופין, היא פוחדת שאין מספיק גברים שירצו אותה. אישה כזאת תתנפל על הגבר הראשון שייראה לה איכותי (במקרה שהיא פוחדת שאין מספיק גברים איכותיים) או על הגבר הראשון שייתן לה תשומת לב (במקרה שהיא פוחדת שאין מספיק גברים שירצו אותה). היא תיקשר אליו ותתאהב בו, גם אם הוא לא באמת מתאים לה. היא תיאחז בקשר אתו, גם אם הוא רעיל ולא בריא עבורה. אבל בסופו של דבר זה ייגמר, והיא תמצא את עצמה שוב בנקודת ההתחלה, שבורת לב.
לעומת זאת, אישה שלא פוחדת שאין מספיק גברים, לא תתנפל על הגבר הראשון. היא תהיה בררנית, זהירה, לא תיקשר בקלות מהתחלה, ותיכנס לזוגיות רק כשהיא באמת תבין שהגבר הזה באמת מתאים לה, ויש לו פוטנציאל אמיתי להיות שותף טוב לחיים מבחינתה.
דוגמא אחרת: אישה שהתחילה קשר עם גבר שמאוד מוצא חן בעיניה, והכל זורם וכיפי, ואז הגבר מתחיל להראות סימני התרחקות והתקררות. ברגע שהיא קולטת את הסימנים האלה היא מתחילה לפחד לאבד אותו. מהפחד שהוא יברח לה, היא מנסה לאחוז בו בכל כוחה, מתחילה לחזר אחריו יותר, לשלוח לו הודעות אחת אחרי השנייה ומתקשרת אליו בלי סוף. הפעולות האלה רק גורמות לו להתרחק ממנה עוד יותר. כי כשצד אחד רודף, הצד השני מרגיש שהוא צריך לברוח.
במקרים יותר גרועים, היא תעשה לו שיחת "יחסינו לאן", ואז הוא בכלל יתנדף. אף אחד לא אוהב כשאומרים לו מה לעשות, איך להתנהג וכמה פעמים להתקשר. אף אחד לא אוהב כשבאים אליו בדרישות.
אישה שלא נותנת לפחד להוביל אותה, כשתראה שהגבר מתרחק, לא רק שהיא לא תנסה להחזיק אותו, אלא תתרחק גם היא, ותיתן לו להרגיש בחסרונה ולהתגעגע אליה. היא תאפשר לו את המרחב כדי שהוא יוכל לרצות לחזור. יכול להיות שבעקבות ההתרחקות שלה הוא יתעשת, יבין שהוא לא רוצה לאבד אותה, ויתחיל לחזר שוב. ויכול להיות שלא, אבל גם זה בסדר. כי אם שחררת אותו, שחררת גם את עצמך מקשר מתסכל, שבו לא קבלת את תשומת הלב שאת רוצה לקבל, ואפשרת לעצמך להמשיך הלאה.
ודוגמא אחרונה חביבה: אישה שפוחדת שהגבר יבגוד בה, מקנאה לו וגורמת לו להרגיש כל הזמן בחזקת חשוד ו"תחת חקירה". החשדנות שלה גורמת לבן הזוג להתנגדות, שמגבירה את החשדות של האישה, גם אם אין להן בסיס. התוצאה היא שהגבר מתרחק, ובין השניים מתפתחת עוינות.
כך הזוגיות נהרסת לא מבגידה, אלא מעצם הפחד מפניה. למעשה, הפחד מהעתיד הורס את היכולת להיות מאושרים בהווה. דברים רעים יכולים לקרות בין אם נפחד מהם ובין אם לא. ההבדל הוא שכשאנחנו פוחדים אנחנו גורמים סבל מתמיד לעצמנו. והרי הפחד ממשהו שלילי לא באמת ימנע אותו.
אז איך מונעים מה"מחבל" להרוס לנו ומפעילים את המפתח שלנו (אהבה)?
קרל גוסטב יונג, הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי השוויצרי הגדול, טען שלכולנו יש תכונות מסוימות שאנחנו מסתירים. מאז שהיינו קטנים הבנו שזה הכרחי, אם אנו רוצים להתקבל על ידי הסובבים.
מערכת התכונות שאיננו מקבלים בעצמנו דומה לצל המופיע בשלב כלשהו בחיינו. לצד "הצל", אנו מפתחים את מה שפרויד כינה "האגו האידיאלי", שהוא עצמי שאנו יוצרים כדי להתאים לסביבתנו ולא להידחות. דחיית הצל גורמת לבעיות רבות מאחר שכשאיננו מקבלים את עצמנו מתוך פחד, אנו לא אוהבים את עצמנו. זוכרים? הפחד הוא ההפך מאהבה. הפחד לא לקבל אהבה מאחרים מונע מאתנו לאהוב את עצמנו.
חוסר האהבה העצמית מונע מאתנו גם אהבה זוגית. הרי אם איננו יכולים לאהוב את עצמנו, כיצד נוכל לאהוב אדם אחר? ואם אנחנו לא מאוהבים בעצמנו, איך נוכל לגרום למישהו אחר להתאהב בנו? תחשבו מה הייתם עושים או מרגישים, אם לא הייתם חוששים לקבל את עצמכם, אם לא הייתם חוששים להידחות. הייתם מרגישים חופשיים.
יונג גם טען כי "כל מה שמרגיז אותנו אצל אחרים, יכול לעזור לנו להבין את עצמנו". כלומר, הדברים שמרגיזים אותנו אצל אחרים, הם למעשה הדברים שמרגיזים אותנו בעצמנו. ובכלל, העולם החיצוני הוא השתקפות של העולם הפנימי שלנו. ככל שאנחנו טובים יותר אל עצמנו פנימה, כך אנחנו טובים יותר אל הסובבים אותנו החוצה, וכך הם יהיו יותר טובים אלינו.
ככל שנכבד את עצמנו יותר, ונדע לשים גבולות לסובבים אותנו, ללא פחד שהם יאהבו אותנו פחות בשל כך, הם יעריכו ויכבדו אותנו יותר. ככל שנדע להתייחס אל עצמנו יותר בהבנה, חמלה וסלחנות, כך גם נהיה יותר מבינים, חומלים וסלחניים כלפי הצד השני, ונכעס פחות על האחר. ככל שנפרגן יותר לעצמנו, כך נפרגן יותר גם לבן הזוג שלנו. הרי אני לא יכולה לפרגן בלב שלם בילוי של בן הזוג שלי עם חבר, אם אני לא מפרגנת לעצמי בילוי עם חברה.
אז איך מגבירים את האהבה וההערכה העצמית?
- הכירו בצדדים החיוביים שלכם – עשו רשימה של כל הדברים החיוביים אצלכם. תכונות טובות, הישגים שהגעתם אליהם ואתם גאים בהם, מעשים טובים שעשיתם, אתגרים שצלחתם, כישרונות שיש לכם. כל דבר טוב וחיובי עליכם.
- עידוד ושבח עצמי על בסיס יומיומי. בכל פעם שאנחנו עושים משהו טוב או חיובי, עלינו לשבח את עצמנו. תראו כמה טוב עשיתי.
- לתגמל את עצמכם. כל הישג בחיינו, לא משנה כמה קטן, ראוי לפרס. הפרס יכול להיות משהו פשוט שאנחנו אוהבים ונהנים ממנו. סיימתם משימה כלשהי (גם אם שגרתית)? פנקו את עצמכם בקפה עם חטיף טעים או שימו שיר אהוב ורקדו לצליליו.
- להשקיע בעצמכם. לצאת לבלות, להירשם לחוג שמעניין אתכם, לקנות את הדבר הזה שאתם כל כך רוצים. לא להתקמצן על עצמכם, או כמו שאומרים בפרסומת אחת: לפנק לפנק לפנק.
- ראו את חוסר ההצלחה, לא ככישלונות אלא כהליך למידה. גם ילד שלומד ללכת נופל שוב ושוב בהתחלה, זה לא אומר שהוא נכשל בללכת. זה אומר שהוא לומד. גם אנחנו לומדים. כל החיים. תתייחסו לחוסר הצלחה במשהו כדבר חיובי, כחוויית למידה. אל תלקו את עצמכם על טעויות העבר. סלחו לעצמכם. חבקו את עצמכם. למדו מהטעות והמשיכו הלאה.
- בטלו את כבלי הדיכוי המונעים מכם להראות את הרגשות שלכם בציבור. אין שום דבר רע בלהביע כאב או שמחה או אהבה בפני אנשים אחרים. אם לא תשפטו אתם את עצמכם, שיפוט של אחרים כלפיכם יהפוך ללא רלוונטי.
- עיזרו לאנשים אחרים. כשאנו עוזרים לאחרים, זה מספק לנו תחושה טובה עם עצמנו. זה מעצים, כי אם עזרתי למישהו, זה אומר שיש לי יכולות, שאני טובה במשהו.
עזרה יכולה להינתן בצורות שונות ומגוונות. לעזור לאישה לסחוב שקיות כבדות של קניות, לתת נדבה למקבץ נדבות ברחוב, או לעזור למישהו בפייסבוק שמנסה לשווק מוצר או שירות שלו. לפעמים זה יכול להיות אפילו פשוט לתת למישהו מילה טובה כדי לגרום לו להרגיש טוב. עיזרו מדי יום לכמה שיותר אנשים, מוכרים לכם, או זרים מוחלטים. זה יעזור גם לכם.
כיצד ניתן להתגבר על הפחד מפגיעה באהבה?
פחד מפגיעה באהבה זו תחושה טבעית. בטח ובטח אם חווינו בעבר חוויות לא נעימות במיוחד. אבל אסור לנו לאפשר לפחד הזה לשלוט בחיינו. אחרת, נחזור שוב ושוב על אותן הטעויות, ניפול באותם הבורות שהפחד טומן לנו, ונבריח את האהבה מחיינו. התחילו את השינוי בתוככם, באהבה עצמית שתוביל לביטחון עצמי אמתי. ככל שתאהבו את עצמכם יותר ותטפחו את הביטחון שלכם, יהיה לכם קל יותר לשלוט בפחדים ולנטרל אותם. הבינו שאתם נפלאים ונהדרים.
אהבו את עצמכם, העריכו את עצמכם, הפסיקו לתלות את ההערכה העצמית שלכם בצד השני. תיהנו מהחיים בלי פחד ממה שהצד השני יחשוב. בלי פחד שהוא לא יאהב אתכם. פשוט תיהנו מהחיים ומעצמכם. מחיי חברה, מתחביב או מכל דבר שימלא את עולמכם. פשוט תיהנו, תחייכו, תצחקו, תזרמו, היו שופעי שמחת חיים.
זיכרו, מרכז העולם שלכם הוא אתם, לא אף אחד אחר. רק כשתבינו ותפנימו את זה, רק כשתעשו את הסוויץ' הזה, כשתשחררו את הפחדים, כל המנעולים והדלתות ייפתחו בפניכם. פעלו מתוך אהבה. תמיד. אהבה עצמית ואהבה לזולת. כך תזכו בשמחה, תשוקה, אושר, אמון, הנאה וחופש אמתי.
"לא לאהוב מפחד, זה כמו לא לחיות מחשש למות" (ארנסטו מאלו).