למה חשוב להקפיד על נראות חיצונית, ואיך לטפח את הנראות הפנימית
כשהבנתי לפני כעשור שהמקצוע שלי כבר לא מספק אותי, נלחצתי. הייתי כבת 40, אימא לשתי בנות קטנות, וידעתי שאני לא יכולה ולא רוצה להמשיך במה שעשיתי. עשרים שנה איפרתי, השקעתי בזה באהבה. למדתי בלונדון איפור קולנוע וטלוויזיה, עבדתי שם, ואיפרתי עשרות סרטים ותכניות טלוויזיה. עבדתי בתיאטרון הבימה, בצילומי אופנה ותדמית, ואיפרתי כלות ובאירועים. כל השנים לימדתי איפור בבתי ספר מקצועיים, ולפני כעשור גם התחלתי להעביר סדנאות איפור אישיות וקבוצתיות לנשים ולנערות.
אני עצמי אגב התחלתי להתאפר באופן קבוע רק בשנות ה-40 לחיי, אבל תמיד ידעתי והרגשתי שיש באיפור משהו מעבר, רק שלא ידעתי להגדיר אותו במילים. לפני כחמש שנים, קצת לפני גיל 50, החלטתי שהגיע הזמן לבצע שינוי בחיים, והתחלתי ללמוד תטא הילינג, אקסס קונשסנס, ניקוי ההו'אופונופונו, ריפוי תודעתי ומגע מרפא.
למעשה, במקביל לאיפור, נושא הטיפולים הרגשיים והאנרגטיים שמשולבים במגע, ליווה אותי ככל שהתבגרתי. כבר בשנות ה-20 שלי למדתי רייקי והתוודעתי לשיטת הטיפול של אבי גרינברג, כשאני עצמי עברתי משבר לקראת גיל 30, וראיתי איזה שיפור והתפתחות עברתי בזכות הטיפול בעצמי.
בשלב מסוים אפילו חשבתי לעזוב את האיפור ולעבור לתחום הטיפולי, אבל בכל פעם דחיתי את הרעיון. מה שקרה בפועל זה שכל פעם שאיפרתי, נשים היו אומרות לי שהן מרגישות שהן משתנות ברגע שאני מאפרת אותן או מלמדת אותן, ויש בכך משהו שגורם להן להרגיש אחרת, טוב יותר.
לאט לאט התחלתי לחקור את הקשר בין הנראות להרגשה שלנו, והבנתי שהנראות היא קודם כל רגשית, ולכן ניתנת לשינוי על ידי למידה וקבלה עצמית. במקביל הבנתי שהתלמידה הכי טובה של השיטה הזו היא בראש ובראשונה אני, שמתפתחת ולומדת בכל יום מחדש לקבל את עצמי, עם כל השינויים שאני עוברת. מתוך הלמידה על עצמי, קל לי יותר להעביר את המסר, ואני שמחה על כל אישה שמתפתחת ואוהבת את עצמה יותר. ככל שהעמקתי בפנימיות שלי הבנתי שחלק מתודעת שפע היא הנראות והטיפוח העצמי, ואכן כל יום שעובר אני אוהבת את עצמי ומקבלת את עצמי יותר ויותר.
אהבה עצמית היא לא משהו שמלמדים אותנו בילדות, ולעיתים אף להיפך. המערכת המשפחתית של הילד והסביבה הקרובה לא נותנים לו – במכוון או שלא – מספיק כלים כדי שיאהב את עצמו. אהבה עצמית היא המפתח לחיים טובים ומספקים, שמאפשרים לנו להתפתח ולבקש את שמגיע לנו בלי פחד. אהבה עצמית מורכבת מקבלת ואהבת המראה החיצוני שלנו וחיבור לאהבה של הפנימיות שלנו על סך כל פגמיה ויתרונותיה.
נולדתי באשקלון להורים צעירים מאוד, אבל למרות שגדלתי בסביבה תומכת ואוהבת, משום מה תמיד הרגשתי לא מספיק. לא מספיק טובה, לא מספיק מוצלחת, לא מספיק יפה, לא מספיק חכמה, לא מספיק מקובלת, לא מממשת את הפוטנציאל. לא מספיק אהובה.
התחושה הזו ליוותה אותי חלק גדול מאד מחיי והשפיעה על כל תחום בהם, ואני חושבת שחלק מהדברים שעשיתי נעשו על מנת להוכיח שאני אחרת. שיטת הביוטי תרפיה התגבשה אצלי כשהבנתי שטיפול שמכיל שינוי שהוא גם חיצוני וגם פנימי, מעורר סינרגיה מעצימה מאין כמוה. ביוטי תרפיה היא שפה טיפולית המדברת נראות רגשית. שפה שבעיקר מדברת לנשים, אך גם לגברים יש בה מקום. שפה של אהבה עצמית לעצמי. שפה של חמלה וקבלה, שפה בה אין ביקורת יום יומית ואין שיפוט לכאן ולכאן.
זו שפה נקייה, שפה שבה אימהות מעבירות לבנותיהן את עוצמת האהבה העצמית על ידי פעולה אחת עיקרית – אהבת עצמן. אהבה עצמית היא דרך, היא מסע, המסע היפה בעולם. אהבה עצמית נלמדת כשאני מאפשרת לעצמי להתפתח, לתת לעצמי, לטפל בעצמי, להקשיב לניגון הקצב הפנימי שלי. רק שלי. בטיפולים האנרגטיים אני מאפשרת לחוות מהי אהבה. מאפשרת ניקוי אמונות מגבילות הקשורות לאהבת העצמי.
מה קשור האיפור לסיפור? האיפור מבחינתי הוא כלי מעשי ואנרגטי לפיתוח אהבה עצמית, פעולה יומיומית פשוטה וקלה שמאפשרת אימון באהבה עצמית. התבוננות במראה היא תחילת הדרך פנימה, והעבודה הפנימית משתקפת בה, במראה, כל יום. להתבונן בעצמנו בעיניים טובות, לאהוב את מה שאנחנו רואים, לקבל את עצמנו כפי שאנחנו.
רוב רובן של הנשים שאני פוגשת אינן אוהבות את עצמן מספיק. כשהן מתבוננות במראה, הן לא אוהבות מה שהן רואות, או לפחות את רוב מה שהן רואות. נשים נוהגות לבקר את הנראות שלהן יום יום, ולכאורה מכסות את עצמן במעטה.
אולם מבחינתי, האיפור, אין בו לכסות או להסתיר – זה מה שקורה כשיש חוסר באהבה עצמית. איפור שבא מאהבה נועד להאיר, לקשט בצבע, לשמח. כשאישה לומדת לאפר את עצמה, ואני רואה אותה מתבוננת במראה במבט אחר, מבט אוהב, אני יודעת שעשיתי את שלי. הדרך ללמד אישה שהיא יפה היא לתת לה להרגיש יפה. והמבט האוהב הזה, מלא הסיפוק וההערכה העצמית, הוא המתנה עבורי. הוא סוד הקסם שמבהיר לי שאני מממשת את הייעוד שלי.
כדי להגיע להתבוננות הזו צריך לחזור אחורה ולהבין שנולדנו לעולם שיפוטי. כבר בשנייה שיצאנו מבטן אימנו, חווינו מבט חיצוני על עצמנו. כל מי שנולד חווה את הרגע בו יצא מהרחם אל ידיים שאחזו בו, ועיניים שהתבוננו בו עם מגוון רגשות ותחושות שסבבו סביבו. אהבה, כעס, כאב, אושר, תסכול ועוד רבים אחרים.
הילד/ה קטן, גדול, יפה, מכוער, חמוד, בכיין, מעצבן, מקסים, נוח. ככה זה כל התינוקות. והשיפוטיות הזאת כמו נדבקת בנו, ואנו מתחילים להגדיר את עצמנו לפיה ולבקר את עצמנו ככל שאנו מתבגרים. הנראות החיצונית היא סמן לביקורת פנימית – שימו לב כמה פעמים אתם ביקרתם את עצמכם. אני לא מספיק יפה, לא מספיק טובה, לא מספיק צעירה/בוגרת, לא מספיק סקסית, לא מספיק מצליחה, לא מספיק מתקדמת. רק כשאנו רואות את עצמנו בעין טובה, שאינה שיפוטית, רק אז אנו מצליחות לשבור את מעגל הביקורת. פתאום, אין מקום להשוואה. אני אני, כפי שאני. לא יכולה ולא רוצה להיות או להתנהג כמו מישהו אחר. אני מקבלת אותי כפי שאני, ויותר מזה, אוהבת את עצמי כפי שאני. מאותו רגע החיים מקבלים תפנית של שלווה שאינה תלויה בדבר.
התקופה המיוחדת הזאת מביאה אותי למחשבה שתודעת היופי משתנה לחלוטין. לאט לאט נלמד לקבל את היותנו כפי שאנו בכל רגע נתון. מי שילמד ויפתח עם עצמו מערכת יחסים שבנויה על קבלה עצמית, יזכה להביא את עצמו למקומות עמוקים ומטיבים מאין כמוהם, ללא כל תלות חיצונית.
האהבה תמונה בנו. הטוב טמון בי. האור הוא אני. הוא בתוכי, ועלי רק לאפשר לו לזהור על ידי פעולות פשוטות וטבעיות שנולדתי איתן, אבל כוסו בביקורת, שיפוט ופחד. זה הזמן לקלף את הקליפות. להגיע לגרעין הנוכחות הפנימית ולזהור.
טיפוח העצמי מתחיל מבפנים, וזו האחריות שלנו לדעת איך לטפח את עצמנו, באיזו דרך, ובאיזו מידה כך שניראה יפות ומטופחות, אבל לא ניפגע בעצמנו או נתמכר לקבלה חיצונית בלבד. ריפוי וטיפוח עצמי והעצמי דורש מאתנו תשומת לב אחרת: התבוננות עמוקה, ניקוי חסמים פנימיים וחיצוניים ואימון תודעתי. נשימה עמוקה. תרגול תודעת שפע, התרכזות ביש. נקו פחדים ומחשבות על ידי כתיבה, יצירה, הו’אופונופונו, או בכל דרך שתבחרו. צאו לטבע. שבו בשקט. שילחו אהבה וסליחה לכם ולסובבים אתכם. השתמשו בחמלה. עשו שלום עם עצמכם.