במקום להמר ולקבל החלטות כלכליות שעולות לנו ביוקר, כדאי שתתחילו להקשיב לנפש. התגמול של זה יהיה הרבה יותר גבוה מכפי שאתם מסוגלים לדמיין גם אם כרגע אתם לא מסוגלים להבין זאת.
לגדול לאבא מהמר טומן בתוכו התמודדות רגשית כמו ברכבת הרים. לגדול לאבא מהמר ולחיות בבית של תודעת שפע מדומה, משמעו חיים מלאי קונפליקטים פנימיים, בין הרצונות האמתיים ליכולות הכלכליות במציאות.
כילדה, אני זוכרת איך בכל פעם שהייתי שומעת את צליל נעילת הרכב של אבא שלי, משהו בי היה מתכווץ. הייתי, באופן לא מודע, נכנסת למצב כוננות, בכדי להכין את עצמי לשאול, ביני לבין עצמי 'האם אבא הרוויח או הפסיד היום?' זו השאלה שהפכה לחברתי הטובה ואיתה הסתובבתי יום יום מגיל ארבע, בכל פעם שצליל נעילת הרכב נשמע.
ככל שהמתיחות הכלכלית בבית גברה, גברה בי תחושה אחת והיא 'נמאס לי לחיות ככה! נמאס לי לשמוע שיש חובות ואין איך לשלם, נמאס לי מהצעקות שמגיעות מהלחץ הנסתר בעקבות הפסד נוסף בהימורים, נמאס לי שמתנהגים כאילו יש כשבפועל אין'
החלטתי, עוד בהיותי בת 8, להתחיל להקשיב לשיחות ולחטט במכתבים שהיו מגיעים בדואר בכדי להבין מה הסיפור עם כל התשלומים שלא משולמים ונדחים ללא הפסקה. פיתחתי קונפליקט פנימי עצום כי ההורים שלי עבדו והרוויחו יפה, המקרר תמיד היה מלא, השקיות מהסופר הגיעו בכמויות, וגם הבית שגרנו בו היה קסום. ניכר היה שיש הרבה מאוד כסף אבל באותה נשימה מתגלים לי נתונים אחרים: חובות בשוק האפור, חשבון בנק כמעט בכל בנק אפשרי, הלוואות מהבנקים הללו, התראות מחברת חשמל, אי תשלום לוועד בית ועוד.
בתוך תוכי כבר הבנתי שאין באמת, יש מציאות "כאילו יש" כשמתחת לפני השטח הכל רקוב. התחלתי לרסן את עצמי באופן לא מודע. לא ביקשתי דברים שרציתי והיו חשובים לי, בין אם זה בגדים, לימודים או כסף לבילויים עם חברים. לא נתתי להורים שלי לרגע לחשוב שאני צריכה או חסר לי משהו, ומהרגע הזה "לשדר עסקים כרגיל" הפכה להיות דמות המפתח שלי.
התפתח אצלי רצון עז להבין איך עושים כסף וכמה שיותר, מתוך מחשבה תמימה ששיננתי לעצמי שנים 'כשיהיה לי כסף, אני אוכל להרשות לעצמי הכל'.
כך למעשה התחיל הרומן שלי עם כסף, הבטחתי לעצמי שאעשה הכל כדי להבין איך אפשר לחיות אחרת. התחלתי לראות סרטונים ולקרוא ספרים, כל מכתב שהגיע אלי מהבנק קראתי שורה שורה, ואם לא הבנתי שאלתי את עצמי ואת השולח שאלות. בנוסף בכדי להרוויח כמה שיותר כסף, עבדתי מגיל צעיר בהרבה מאוד עבודות.
המרדף
כשהסתיים השירות הצבאי שאלתי את עצמי איפה אני יכולה ללמוד עוד על כסף, אז הלכתי ללמוד תואר בכלכלה. בשנה השנייה הבנתי שהולכים לדבר איתי על הכל, רק לא על כסף. במקביל התחלתי לעבוד בבית השקעות, לימדתי במוסד אקדמאי והתמקצעתי בין היתר בלימודי שוק ההון, כלכלת המשפחה וייעוץ משכנתאות.
בכל הקשור לרובד הכלכלי באמת התקדמתי. חשבון הבנק היה נראה מדהים, קיבלתי רכב מהחברה, הכל התקדם ממש לפי התוכנית.
ככל שהתקדמתי התחילו להתעורר בי תחושות שלא זיהיתי. בכל פעם לפני השינה, כשהראש היה מונח על הכרית התחלתי להרגיש תחושת ריקנות מטורפת, אלו רגעים נוראים, שרק בן אדם עם עצמו יכול לחוש אותם.
בהתחלה לא יכולתי לזהות את זה כי זה הגיע בווליום מאוד קטן שקיבל את המענה שלו, באופן לא מודע, בקנייה של עוד שמלה לארון, תוך שכנוע פנימי שאני ממש חייבת את השמלה הזו.
ככל שהווליום עלה, מצאתי את עצמי בכל פעם עם עוד קנייה של עוד כמה בגדים לארון, שוב תוך שכנוע פנימי חזק שגם אותם אני צריכה. ככל שעבר הזמן, כמות הקניות הפכה להיות, באופן לא מודע, הפורקן לריקנות, כשבכל קנייה יצאתי עם חשבון לתשלום של לא פחות מ 1000 ₪.
ככל שהווליום עלה, כך גם כמות הקניות, הביקורים במסעדות, הטיולים לחו"ל והבילויים עלו. האכילה הרגשית הפכה להיות בת בית. הדבר המדהים שקרה בזמן הזה הוא שאני התחלתי להבין שלכל החלטה כלכלית שאני מקבלת יש "הסבר רציונלי" ללמה עשיתי את זה. הסבר שלא מבייש את איש המכירות המוכשר ביותר.
לא מצאתי מרגוע, רדפתי אחרי עצמי.
'מה קרה פה? רק לפני יומיים קניתי בגדים, עוד לא פרקתי את השקיות בכלל, ואני חוזרת אחרי כמה ימים עם עוד שקיות?' משהו שם לא נרגע.
במקביל תחושת הריקנות כבר לא מגיעה רק בלילה אלא נמצאת איתי יום יום. אני מרגישה הבן אדם הכי בודד בעולם, למרות שהייתי מוקפת באנשים מדהימים.
אף אחד לא באמת הבין מה אני עוברת בתוכי.
הרגשתי שיש לי הכל, אבל אין לי כלום.
נקודת המפנה
כשהנפש לא מוצאת מרגוע והגוף הפיזי קורס, נופלת ההבנה שמשהו מקולקל. ואז עולה שאלת השאלות: 'איך יכול להיות? הגעתי ליעד שלי, אני בקצב הנכון, יש לי כסף'. פתאום כל המסלול שהאמנתי בו מגיל קטן הפך ללא רלבנטי עבורי.
מתוך הכאב הגדול התחלתי ללכת לשיעורי תורה, והתאהבתי. ראיתי בכל שיעור את ההקבלה המובהקת בין הנלמד, לנפש שלי ולדרך שבה אני מתנהלת. התחלתי לחקור את הרבדים האלה ולהתבונן בנפש שלי. שמתי לב שאני נכנסת לאיזון רגשי, לפרופורציה אחרת. לאחר תקופה גם ראיתי שאין בי את אותו הצורך להיכנס לקניון ולעבור בין החנויות, או לפנק את עצמי במסעדות. הבנתי שיש פה משהו.
התחלתי להתבונן בכל קבלת החלטה כלכלית שביצעתי ולשאול את עצמי לפני כל קנייה באיזה מצב רגשי אני נמצאת ומה הסיבה שאני מקבלת את ההחלטה שאני מקבלת, ואז יצרתי התבוננות כזו על הסביבה הקרובה שלי, התחלתי לשאול אותם מה עבר עליהם בזמן שקיבלו החלטה כלכלית מסוימת. לא עניין אותי כמה כסף הם הוציאו, עניינה אותי קבלת ההחלטה בפועל.
ראיתי שיש קשר מובהק בין החוויה הרגשית לקבלת ההחלטה הכלכלית.
כולנו מהמרים
בכל אחד מאתנו קיים מהמר כלכלי פנימי שמנהל את קבלת ההחלטות שלו באופן לא מודע. הימור כלכלי הוא כל החלטה רגעית שהתקבלה ממקור רגשי, ללא כל יכולת לווסת אותה למציאות הקיימת ממקום שכלתני.
להימורים יש השפעה מאוד חזקה על הנפש שלנו.
ההימור הכלכלי לא מתבטא רק בקזינו, קלפים ומילוי וינר, אלא גם באכילה רגשית, קניות בגדים ללא הפסקה ועוד. עם הזמן זה הופך להיות התמכרות, שהופכת לדפוס, שמונע מאתנו לממש את המטרות שלנו בחיים, אפילו מבלי להבין זאת.
כיצורים אנושיים, אנחנו נמצאים 24/7 במנעד רגשי, שעולה ויורד ללא הפסקה. גולת הכותרת בהתנהלות כלכלית נכונה היא להוביל את המנעד הזה לנקודת איזון. כשאנחנו מנסים לחנך את הנפש להתנהל רק על פי אקסל, שמציג נתונים שחור על גבי לבן, אנחנו מדחיקים עולם אפור שלם, שאותו הנפש מדברת דרך כל מה שקורה בחשבון הבנק שלנו.
לצערי, מה שמוביל אנשים להמשיך להגדיל מסגרת בבנק, לקחת הלוואות, לחלק לתשלומים, ואפילו לפתוח חשבון בנק נוסף, זה כי באופן לא מודע הם עסוקים בלקנות רגש מסוים, שיעניק להם תחושה טובה בכאן ועכשיו, גם אם היא רגעית. זאת, במקום לעבוד על הנפש, כדי להבין מה הסיבה שהיא מרגישה כפי שהיא מרגישה.